אבל, וההחלטה להמשיך לבנות

אבל וההחלטה להמשיך לבנות שייכים לאותו שבוע. אחרי 7 באוקטובר 2023, אדם שאינו עד עדיין יכול להמשיך בעבודה.

המחברת היא עבודה רגילה. האבל לא דורש שהמחברת תיסגר.

השבוע שאחרי יום שהעולם הרגיש

אבל ציבורי וההחלטה להמשיך לבנות שייכים לאותו שבוע. ב-7 באוקטובר 2023 התקפות בישראל מילאו את החדשות בתוך שעות. האומות המאוחדות פרסמו, באותו יום, דין וחשבון על בכירי הארגון שגינו את ההתקפות. המזכיר הכללי, דרך הדובר שלו, גינה את ההתקפה של חמאס במונחים החריפים ביותר. הדין וחשבון מדבר על אלימות מחרידה, על אזרחים שנהרגו ונפצעו, על אנשים שהותקפו ונחטפו מבתיהם, על רקטות, ועל קריאה שאזרחים יוגנו לפי המשפט ההומניטרי הבין-לאומי ושהחטופים ישוחררו. הרשומה שם לכל מי שצריך את הדין וחשבון. אני לא הייתי עד. רוב הקוראים לא היו עדים. ב-12 באוקטובר, חמישה ימים אחר כך, האבל עדיין ציבורי, והעבודה על השולחן בתמונה עדיין שם. שניהם נכונים. להעמיד פנים שאחד מבטל את השני הוא איך שבוע משתבש לאחד משני הכיוונים.

כיוון אחד הוא לעצור כל מטלה רגילה, כאילו מחברת סגורה ממרחק היא צורה של כבוד. השני הוא למהר על פני האבל אל תוכנית: נאום, צד, שימוש במתים של אנשים אחרים. אדם רחוק מן האירוע לא רוכש מנדט ברענון פיד. מה שהאדם הזה יכול לעשות צר יותר וקשה יותר. להרגיש את האבל בלי תחפושת. להמשיך לבנות את הדבר שכבר היית אחראי לו. להשאיר את הסצנות ברשומה, ולהשאיר את הסיסמה לא כתובה.

אבל ממרחק הוא עדיין אבל

Cruse Bereavement Support, בעמוד שלו על הבנת אבל, אומר שאבל משפיע על אנשים רגשית וגופנית, ושהוא יכול להשפיע על בריאות הנפש. הוא גם אומר שאין דרך אחת נכונה להתאבל, ושמי שאיבדנו, הנסיבות, והמבט שלנו עצמנו משנים כולם את החוויה. מרחק הוא נסיבה. המשפחות שהותקפו, והמשפחות שמחכות לאנשים שנלקחו מבתיהם, חיות אבל שאני לא חולק ולא אחקה. קורא במדינה אחרת עדיין יכול להיות מזועזע, בלי שינה, ולא מסוגל להסיט את המבט. התגובה הזאת אנושית. היא לא אותה תגובה, ויושר מתחיל בשמירה על ההבדל. לשחק קרבה שאין לך הוא דרך לשים את עצמך במרכז. להפיל את האירוע כי הוא "שם" הוא דרך לשקר על מה שראית על המסך. האמצע הוא לתת לחדשות להיות רעות כפי שהרשומה אומרת, ולתת לחיים שלך להישאר בגודל שהם.

לחיות אחרי מותו של מישהו שאתה אוהב הוא מאמר אחר, לאובדן פרטי. אל תבזוז אותו בשביל טכניקות להציג אובדן ציבורי. חלק מאותו גוף מעורב: השינה נשברת, התיאבון זז, תשומת הלב מצטמצמת. המכון הלאומי לבריאות הנפש, בדף העובדות שלו על דחק, מתייחס לאירוע ציבורי טראומטי כאל סיבה חיצונית אמיתית, לצד אסון וזעזועים אחרים. דחק הוא התגובה לסיבה הזאת. הוא יכול לעלות בשינה. הוא גם יכול, לזמן מה, למקד אותך. אם המצוקה לא נסוגה, אם אינך יכול לעשות דברים רגילים, או אם אתה חושב לפגוע בעצמך, הדלת הקלינית היא הדלת הנכונה. הנושא של NIMH על התמודדות עם אירועים טראומטיים הוא הדלת הזאת בארצות הברית, ליד איש מקצוע, ובסכנה מיידית, 988. רשומת בלוג אינה יועץ. להתייצב מול פחד מועיל רק אחרי שאמרת את האמת על קנה המידה. פחד למען אנשים שאתה לא מכיר אינו פחדנות. זה הדמיון שעושה את העבודה שלו. הדמיון לא צריך תחפושת של ידע קרוב יותר מזה שיש לך.

ההחלטה להמשיך לבנות

להמשיך לבנות פירושו שהעבודה שכבר הייתה שלך ב-6 באוקטובר עדיין שלך ב-12 באוקטובר. מוצר, שיעור, טיפול, עמוד, משכורת, ארוחה לאנשים בבית שלך. המחברת בתמונה היא העבודה הזאת. לסגור אותה לשבוע לא משיב חיים במדינה אחרת. זה נעשה לעתים קרובות דרך להרגיש נאמן בלי לעשות דבר שהאנשים שבאחריותך יכולים להשתמש בו. חוסן אינו קהות. זו ההחלטה להישאר מסוגל לעזור, כולל העזרה הקטנה של מטלה גמורה. להישאר יציב כשהמצב רע היא אותה החלטה בקנה מידה של יום. יציב אינו עליז. עליז, השבוע, היה מגונה אילו היה הצגה. יציב הוא: ראיתי את הרשומה, אני לא עד, לא אשא נאום, ואעשה את פיסת העבודה הישרה הבאה.

השעה הישרה הבאה יש לה צורה שאתה יכול לתת לה שם לפני שאתה יושב. זו הארוחה שאמרת שתבשל. זו המשמרת שכבר קיבלת. זו השיחה שאתה חייב לעמית שמחכה לתאריך, לא לדעתך על החדשות. זה העמוד שהיה אמור להיות ביום רביעי ועדיין אמור להיות. מחברת סגורה יכולה להרגיש כמו כבוד ממרחק. עבודה גמורה מועילה יותר לאנשים שתלויים בך. האבל לא משתפר מפני שהחשבונית יצאה מאוחר. האנשים שהותקפו לא נעזרים אחר צהריים לא גמור במדינה אחרת. הבית שלך נעזר כשאחר הצהריים גמור. זה ההבדל בין לעצור כתיאטרון ובין לעצור כי אתה באמת לא מסוגל להמשיך. אם אינך מסוגל, הדלת הקלינית היא הדלת הנכונה. אי יכולת אינה כישלון מוסרי, והיא לא נפתרת בכפיית פנים רגילות על שבוע שאינו רגיל.

הכרת תודה בשבוע כזה קלה לזיוף ושווה שמירה בגודל האמיתי שלה. אתה יכול לשמוח ברחוב בטוח בלי להכריז על השמחה כשיעור לאבלים. תודה שנעשית תוכן היא יהירות. תודה שנעשית ארוחה, משמרת גמורה, טון אדיב יותר בבית, היא הגודל הנכון. האנשים שאתה לא מנהל, ושאתה עדיין חייב להם, עדיין מגיע להם ממך השבוע. אבל ציבורי לא עוצר את ארוחת הערב של ילד ואת הצורך של בן או בת זוג לדעת שאתה נוכח. נוכחות היא בנייה. היא גם ההפך מהיעלמות לפיד וקריאה להיעלמות סולידריות.

איך לשאת את החדשות ממרחק, חודש אחר כך, יהיה השאלה כשההלם הראשון נעשה משך. השבוע הזה עדיין לא החודש ההוא. השבוע הזה הוא ההחלטה לא להוציא את ההלם באחת משתי הדרכים הבזבזניות. אל תעצור את העבודה הרגילה כתיאטרון. אל תהפוך את המתים לבמה. אם אתה נותן כסף או זמן, תן אותו לסיוע מסוים שבאמת קראת, בתוך גבול שבחרת לפני שהרגש הוציא את החשבון. לשים תקרה על מה שאתה נותן הוא אותו גבול, שנלמד בדצמבר שקטים יותר. תקרה אינה קור. זו הדרך שבה עזרה נשארת עזרה, במקום מצב רוח.

מה שאתה יכול לומר בקול

בבית, ליד שולחן, עם עמית שמזועזע: ההתקפות קרו, אזרחים נהרגו ונלקחו, הרשומה ציבורית, אנחנו לא עדים, אנחנו נסיים את העבודה של היום ונהיה עדינים זה עם זה. הפסקה הזאת מספיקה. להוסיף תיאוריה של היסטוריה הוא איך שיחה נעשית תוכנית. להוסיף פרט שאתה לא מחזיק באופן אישי הוא איך שיחה נעשית שמועה עם דם. דין וחשבון האומות המאוחדות הוא הציטוט. התוספת שלך צריכה להיות אכפתיות והמשכיות, לא צבע.

אם עמית רוצה לדבר, הקשב לאורך כוס תה ואז החזר את שניכם אל המטלה. הקשבה אינה אותו דבר כמו אימוץ עמדה. אתה יכול לומר שהיום היה נורא. אתה יכול לומר שצער לך על האנשים שהיו שם. אתה יכול לומר שתעמוד בפגישה שקבעת. שלושת המשפטים האלה לא מבקשים ממך להסביר אזור, היסטוריה, או צד. הם מבקשים ממך להישאר אדם שאנשים אחרים עדיין יכולים לעבוד לידו. ויכוח ארוך במטבח, מרוענן מפיד, מוציא את הערב שהבית היה צריך לארוחת ערב ולשינה. הפיד עדיין יהיה שם בבוקר. הילד, בן או בת הזוג, והעמית יעברו לילה גרוע יותר אם נתת לפיד את הערב.

לשמור על שבוע בריאות רגיל היה התוכנית הנכונה ביום שני שקט. חלקים עדיין חלים, בקנה מידה קטן יותר, כי גוף באבל עדיין צריך לישון ולאכול אם הוא עומד להועיל במשהו. אל תדרוש צלחת מושלמת. כן דרוש שתשכב, שתשתה מים, שתלך רחוק דיו כדי להרגיש שיש לך גוף בעיר הזאת ולא רק דעת בכותרת. ארגון הבריאות העולמי מציין שאירועים מלחיצים ואבל מעלים את הסיכון לדיכאון, ושהישארות בקשר היא חלק מהדרך שבה אנשים עוברים את זה. התחבר לאנשים שבאמת בחיים שלך. אל תדרוש מהם להציג את המשפט הנכון. שב איתם. אחר כך חזור אל המחברת.

בנה את הדבר הישר הבא

אבל, וההחלטה להמשיך לבנות, אינם הפכים. האבל הוא ראיה ששמת לב לחיים של אנשים אחרים. הבנייה היא ראיה שהאחריות שלך עצמך לא פגה כשהחדשות נעשו גדולות. ביום חמישי הזה, פתח את הרשומה אם לא קראת אותה, פעם אחת, מן האומות המאוחדות ולא מכיתוב של זר. אחר כך סגור אותה ועשה את שעת העבודה הבאה שהיית מכבד ביום חמישי רגיל. התקשר לאדם שמפחד. האכל את הבית. השאר את התוכנית הפוליטית לא כתובה. הקורבנות אינם החומר שלך. העבודה שלפניך היא. המשך לבנות אותה, בלי להעמיד פנים שהשבוע היה רגיל, ובלי להעמיד פנים שהיית שם.

מאמרים קשורים: שאלות שמנצחות נדר של שנה חדשה, איך לשאת את החדשות ממרחק, חודש אחר כך, איך לשמור חיבה אחרי החידוש.