Damien Soitout
מזל לא קיים. הוא התירוץ שאנשים משתמשים בו כדי להצדיק חוסר תוצאות בעסק ובחיים. הצלחה נבנית מעבודה קשה, מסיכון וממשמעת, לא מהמתנה שהמזל ייפול מן השמיים.
למה למזל אין שום קשר להצלחה קראתי, הקשבתי וצפיתי בהרצאות שטוענות שלמזל יש תפקיד מרכזי בהצלחה של חברה, של קריירה או של כל פרויקט. גדלתי במשפחה ממוצעת, חייתי חיים ממוצעים, צפיתי במעגל של ה-1% מבחוץ, ותמיד רדפתי אחרי יעדים חדשים גם כשהיינו צריכים לחסוך כל סנט אחרון רק כדי לאכול שלוש פעמים ביום.
סביבה מהסוג הזה מאמנת אותך להאמין שההצלחה תיפול יום אחד מהשמיים, ושהמזל יהיה הגורם המכריע שסוף סוף יאפשר לך לחיות את החיים שאתה חולם עליהם.
אפילו כתבות רציניות במגזינים כמו זאת נוטות לדחוף את תיאוריית המזל. אפילו Forbes טעה לגבי הצלחה. כפי שאני אומר בכל הרצאה שאני נותן: שאל את השאלות הנכונות אם אתה רוצה את התשובות הנכונות.
קודם כל, אתה חייב להבין את ההבדל בין "להיות בר מזל" לבין "ליצור את המזל שלך". במקום להמר על העתיד שלך בתקווה שהמזל יחייך אליך ויפיל הזדמנות לחיקך, תמיד אמרתי שעדיף לקחת אחריות מלאה וליצור את המזל שלך. אבל זה בכלל לא מזל. הרעיון האמיתי שמאחורי הביטוי מוצק: מקם את עצמך כך שהסיכויים שלך לנצח יעלו. לעבוד קשה בכל יום ויום כדי להבטיח את עתיד החברה שלך אינו נתון למשא ומתן. עסקים קטנים רבים נכשלים פשוט כי הבעלים לא היו מוכנים לעשות את העבודה המתישה שנדרשת כדי לבנות משהו שנמשך. איך העבודה הזאת נראית?
אין קיצורי דרך אמיתיים. אנשים מצליחים בונים את שמם בעבודה קשה, לומדים מטעויות, ולעולם לא מוותרים. הם לא נשברים כשהדברים נעשים קשים. הם נשארים צמודים ליעדים שלהם כל יום. אין תחליף לזמן, להתלהבות, לאסטרטגיה ולביצוע. זה שיעור יקר ערך לכל מנכ"ל או מנהיג: תמשיך, ואתה תיצור את מה שאחרים קוראים לו מזל.
חבר טוב שלי, ארז כהן, ביקר בביתי בשבוע שעבר. דיברנו שעתיים על השווקים שתקפנו בשנים האחרונות. הוא שיתף את הדחף שלו לצמוח ולהשתוות לתוצאות של חברים קרובים ומנהיגים שהוא עבד איתם. סיפור אחד היה על התקופה שבה עבד עם משפחת טראמפ. עם כל הכסף שלהם, הוא ציפה למצוא אנשים שפשוט האצילו הכל. מה שהדהים אותו יותר מכל היה שלמרות כל הישג, כל יום חופשה וכל חג שהם יכלו לקחת, דונלד, איוונקה, אריק ודונלד ג'וניור תמיד היו הראשונים להגיע ל-Trump Tower והאחרונים לעזוב. השנים האלה לימדו אותו שלא משנה כמה כסף יש לך, מאמץ ומשמעת הם מה שמעמיד אותך לפני התחרות ומשאיר אותך שם.
יזמים מצליחים רבים לא ניצחו בניסיון הראשון. לעתים קרובות נדרשים כמה ניסיונות כדי לבנות עסק רווחי ובר קיימא. רוב החברות המשגשגות קיימות כי למישהו היה האומץ להתחיל אותן ולהצמיח אותן באמצעות טיפוח רעיון חדש או ייחודי. נדרש אומץ, לא מזל, כדי לצאת ולהתחיל. ולקיחת סיכונים לא נעצרת ברגע שהחברה מצליחה. אתה חייב להמשיך לדחוף לאורך כל חיי העסק כדי לקחת אותו לשלב הבא, ואז לשלב שאחריו.
זכור את הסיסמה שלי: "אם אתה מפסיק לצמוח, אתה מת." בחיים אתה לא יכול להישאר באזור נוחות. אתה חייב להמשיך להתקדם ולצמוח כי זה בדיוק מה שהתחרות שלך עושה. אם אתה מפסיק לזוז ולהילחם, אתה נשאר מאחור.
אני מומחה לחוויית לקוח, ולכן מיקוד חד בלקוח קרוב לליבי. תחשוב כמה קריטי לטפל במשתמש הקצה שלך. לקוחות הם דם החיים של כל עסק, וחייבים להתחשב בהם בכל החלטה. הסתכל מעבר למה שנמצא ממש מולך או ברשימת המטלות שלך. הלקוחות שלך חייבים לשבת במרכז הצמיחה שלך.
תמיד זכור את השורה הזאת של טוני רובינס: "הטעות הנפוצה ביותר של כל יזם שנכשל היא שהוא התאהב במוצר או בשירות שלו במקום להתאהב בלקוח שלו." זה לא מזל כשלקוח הופך למעריץ מספר אחת שלך וממשיך לקנות שנה אחרי שנה. זה מפני שבנית תרבות ארגונית שמוסיפה להם ערך בעקביות.
לפני כמה שנים כתבתי על דחיינות. לא מעט אנשים ביקרו אותי, ואמרו שפשוט אין מספיק שעות ביום כדי לטפל בכל מה שפרויקט דורש. אחר כך הם הבינו שיש דרכים לארגן פרויקטים לפי רמות חשיבות במקום ליצור רשימות מטלות אינסופיות.
יזמים מצליחים לא דוחים למחר את מה שאפשר לעשות היום. הם עושים את העבודה גם כשהמשימה אינה האהובה עליהם או יושבת בתחום שבו הם מרגישים פחות בטוחים, כדי שיוכלו לעבור לפרויקט הבא. אנשים מצליחים גם לא מחכים שאחרים יגישו להם פתרונות. הם צדים תשובות בעצמם ונוקטים פעולה. ברוב המקרים, פעולה, לא מזל, שווה הצלחה.
כילד לא אהבתי את בית הספר. לא הייתי תלמיד רע, אבל ראיתי שיעורי בית ופעילויות נוספות כבזבוז זמן שגנב שעות מדברים שבאמת ריגשו אותי. בצרפת מקובל לקבל שיעורי בית עם תרגילים אופציונליים שיכולים לזכות בנקודות נוספות למבחנים ולציונים. אף פעם לא רציתי לעשות אותם, ובכל זאת ההורים שלי הכריחו אותי לעשות אותם בכל זאת. היום אני אסיר תודה לשני ה"בריונים" האלה (כפי שראיתי אותם אז) כי הם החדירו בי את הערך של ללכת מעבר למצופה. ההרגל הזה הניע את התוצאות שהשגתי עד כה.
אנשים מצליחים הולכים רחוק יותר כשמדובר ברעיונות ובזמן שמושקע בפרויקט. תסתכל על כל יזם או מנהל משגשג ותראה שמתחילת הקריירה שלהם הם ייצרו יותר ממה שביקשו מהם. אז בפעם הבאה שאתה, או מישהו בצוות ההנהגה שלך, חושב שעשית מספיק, עשה עוד קצת. זה יכול להניב דיבידנדים עצומים לאורך זמן.
כפי שאמרתי אלפי פעמים, "לא" הוא גשר ל"כן". אינספור מנהלים בכירים שמעו את המילה "לא" שוב ושוב בדרך למעלה. בספרו "The Corner Office: Indispensable and Unexpected Lessons from CEOs on How to Lead and Succeed", אדם בריאנט מצטט כמה מנכ"לים שהתמודדו עם מצוקה, למדו מהזמנים הקשים, והשתמשו בלקחים האלה כדי לבנות אתיקת עבודה מוצקה כסלע.
"לא" הוא מתנה. הוא מכריח אותך לחדד את ההצעה שלך, את הרעיונות שלך, את החזון שלך ואת הפרויקט כולו, כדי שהוא יענה טוב יותר על ביקוש אמיתי בשוק. לעולם אל תתייחס ל"לא" כסופי. קשה לשמוע אותו, אבל אם תתייחס אליו כאתגר וככלי למידה, אתה יכול להפוך אותו ל"כן".
מזל בעסקים לא קיים. זאת האחריות שלך ליצור אותו לעצמך. דרך שעות ארוכות של לימוד, עבודה, כישלונות וניצחונות, אתה בונה את הנתיב שלך. כל אתגר חדש הוא שיעור חדש, וכל הישג הוא אות שאתה מארגן את העסק שלך ואת החיים שלך בדרך הנכונה. צעד אחד בכל פעם. קח דוגמה פשוטה: אנשים רבים הפסידו הרבה כסף במהלך המגפה וקראו לזה מזל רע. הם אמרו שהווירוס ניתק אותם מלקוחות, שהממשלה לא נתנה להם לעבוד, וכן הלאה. באותו זמן, חברות רבות אחרות הרוויחו הרבה כסף כי הן הסתגלו. הן הניחו בצד את הפעילות העיקרית שלהן ומכרו לממשלות ולקהילות בדיוק את מה שנדרש באותו רגע. מי שנכשלו יגידו לך שהמנצחים פשוט היו בני מזל עם אנשי הקשר הנכונים. אין כאן מזל. זה עניין של תמיד לחפש צמיחה, תמיד לקחת סיכונים, ותמיד לעבוד קשה יותר מהתחרות כדי להישאר מעל המים ובסוף לעוף מעליהם. זאת עבודה קשה, לא מזל.
