איך לשאת חדשות רעות שאין להן תאריך

חדשות רעות שאין להן תאריך עדיין נחשבות אבל. אתה יכול לשאת אותן לפני שקיים יום שנה.

חדשות רעות נישאות לעתים קרובות ליד מישהו, בחדר רגיל, לפני שנקבע יום שנה כלשהו.

אבל אינו מחכה ליום שנה

חלק מהחדשות הרעות מגיעות עם תאריך לוויה, והלוח אומר לך מתי השנה הראשונה תכאב שוב. הרבה חדשות רעות לא. הן מגיעות בכותרת, בהודעה שנשארת נכונה, במלחמה שאינה הרחוב שלך ועדיין בחזה שלך, באובדן שאין לו טקס כי מה שאבד היה תוכנית, מקום, או תחושה שהעולם היה מסודר. אני כותב ב-4 בנובמבר 2022, אחרי שנה קשה של חדשות פומביות שהחלה, לרוב הקוראים, בפברואר ולא הפסיקה. המיומנות היא איך לשאת חדשות רעות שאין להן תאריך. אינך חייב לחכות ליום שנה לפני שלעצב מותר להיות אמיתי.

אנשים דוחים את הרגש כי רגש בלי טקס נראה כמו פינוק. הם אומרים לעצמם שהם יהיו עצובים כמו שצריך כשיהיה יום לזה. בינתיים הם ישנים רע, מתפרצים על מישהו שלא עשה דבר, וקוראים לזה עייפות. שירות הבריאות הלאומי (NHS) אומר זאת בפשטות בעמוד שלו על אבל אחרי אובדן או פטירה. אבל אינו שמור למוות. הוא מופיע אחרי סוף של קשר, אובדן עבודה, מעבר דירה, מחלה, ואובדנים אחרים שאינם באים עם תוכנית. אין דרך מחויבת לעשות זאת. העמוד אומר שהשלבים שאנשים חוזרים עליהם אינם רצף שאתה חייב לעבור, ואינם סדר שנכשלת בו אם דילגת.

Cruse, שקיים כדי לשבת עם אנשים באבל, אומר אותו דבר במילים שלו בלהבין אבל. אין דרך אחת נכונה. אבל מגיע למצב הרוח, לגוף ולבריאות הנפש. אם חיכית לתאריך לפני שהודית שהחדשות נחתו בך, אתה יכול להפסיק לחכות. החדשות כבר נחתו. לשאת אותן זו העבודה של העונה הזאת, לא העבודה של אנדרטה עתידית שלא הוזמנת לקבוע.

חדשות פומביות יכולות להיות אובדן

פברואר פתח מלחמה בפומבי. עד נובמבר קורא חי עם העובדה הזאת חודשים. ייתכן שאינך בתוכה. ייתכן שאתה מכיר אנשים שכן, או שאתה מכיר רק את הדיווחים. כך או כך, זוועה פומבית שחוזרת היא משקל, והמשקל אינו נעשה לגיטימי רק ביום הולדת של הפלישה. כתבתי, תחת הכותרת "איך לדבר על מלחמה שאינך בתוכה", על הזהירות שהדיבור דורש כשהסבל אינו שלך לקשט בו. הזהירות כאן היא החצי הפרטי. אתה יכול לדבר מעט ועדיין להיות מושפע. להיות מושפע אינו טענה שהאובדן שלך בדרך שהוא שלהם. זו הודאה שבן אדם אינו יכול לקרוא חדשות רעות אמיתיות לנצח ולהישאר מכונה.

המשמעת היא לשאת זאת בלי תמונה שאינך צריך. פירוט גרפי מרגיש כמו כבוד ולעתים קרובות פועל כנזק. אינך חייב לחדשות חזרה על הפריים הגרוע ביותר. אתה חייב לאנשים שלידך נוכחות שאינה קהה ואינה תאטרלית. אם דיווח הוא יותר ממה שאתה יכול להחזיק היום, הנח אותו. מותר לחזור מחר. להישאר בתוך התיאור הגרוע ביותר עד שאתה רועד אינו מחווה. אתה יכול להכיר בעובדת החדשות, לשמור על השעות הרגילות שלך, ועדיין לומר את האמת על כמה העובדה כבדה.

אובדנים אחרים נוסעים עם שנה פומבית ואין להם תאריך נקי יותר. פחד מכסף. תוכנית שמתה. הבריאות של מישהו שאתה אוהב, עדיין לא גמורה. הרשימה של ה-NHS היא הקלה כי היא קוראת לאובדנים האלה אבל ולא כישלון של גישה. אם אתה רוצה את הקטע הנפרד למוות שיש בו אדם במרכז, זה איך לחיות אחרי מותו של מישהו שאתה אוהב. השתמש בזה כשהאובדן הוא אדם. השתמש בהיום כשהאובדן הוא עונת חדשות, או פגיעה שלא ניתן לה יום.

אין סדר מחויב

כעס יכול לבוא לפני דמעות. קהות יכולה לבוא לפני שניהם. שעה טובה יכולה לשבת באמצע שבוע רע ואינה מבטלת את השבוע. אנשים שקיבלו סולם של שלבים מנסים לטפס עליו ואז מרגישים רמאים כשהם מתעוררים כועסים שוב על שלב שחשבו שגמרו. גם Cruse וגם ה-NHS מסרבים לסולם הזה ככלל. גם אני מסרב, מתוך שראיתי אנשים, כולל את עצמי, בשנים שבהן החדשות לא הסתדרו לריפוי שלנו. אינך מאחור. אתה בתוך אובדן שאין לו לוח זמנים.

הכרת תודה היא חלק מהתרגול שלי, וכתבתי אותה בהיה אסיר תודה. זה מכסה גרוע. אתה יכול לשמוח על ארוחה ועדיין להיות עצוב על העולם שבו אוכלים את הארוחה. אם הכרת התודה משמשת להשתיק את העצב, היא החליפה עבודה. תן לה להיות שמחה על מה שעדיין כאן. תן לעצב להיות על מה שהחדשות לקחו, או על מה שאיימו. הם יכולים לחלוק יום. יום שמתיר את שניהם יציב יותר מיום שמבצע אחד.

להישאר "חיובי" זה מכסה אחר. יש גרסה מועילה, שתיארתי באיך להישאר יציב כשהמצב שלילי: אתה שומר את הפעולה הנכונה הבאה, אינך טובל במקרה הגרוע ביותר, אתה נשאר מישהו שאחרים יכולים לגשת אליו. הגרסה חסרת התועלת היא חיוך שהחדר דורש. אם החדר צריך אותך עליז כדי להימנע מהחדשות שלך, החדר מבקש ממך לשאת את הנוחות שלו בנוסף לאבל שלך. אתה יכול לסרב. יציבות מספיקה. עליצות היא רשות ולעתים קרובות לא ישרה בחודשים הראשונים של אובדן שאין לו טקס.

הגוף שומר שעות רגילות

אבל הוא גופני. השינה נשברת. התיאבון זז. החזה הדוק בשעה ביום שאין לה קשר לתוכניות שלך. Cruse צודק כשהוא שם את הגוף בתיאור, וה-NHS מציע את התמיכות הרגילות: דבר עם מישהו, זוז, אכול, היה עם אנשים שיכולים לעמוד בנושא. אף אחד מאלה אינו מרפא. כך אתה נשאר אדם בזמן שהחדשות נמשכות. כתבתי על חוסן כתרגול באיך לחזק את החוסן שלך כשהדברים הולכים נגדך. חוסן כאן אינו ניתור. הוא נשיאה. אתה אוכל. אתה הולך. אתה עונה להודעה שהיא אדיבה. אתה מפסיק להעמיד פנים שהכותרת היא רק מידע.

ארגון הבריאות העולמי מתאר בריאות נפש כמצב של רווחה שמאפשר לאדם להתמודד עם לחצי החיים, להשתמש ביכולותיו, לעבוד ולתרום. המשפט נמצא בדף העובדות על בריאות הנפש שלו. התמודדות היא המילה שאני רוצה, לא כיבוש. ביום של חדשות רעות, התמודדות יכולה להיראות כמו הליכה קצרה ולילה מוקדם. היא יכולה להיראות כמו לומר לחבר אחד שאינך בסדר, בלי למסור לו תמונה שהוא אינו יכול להחזיק. התרומה יכולה להיות קטנה. אתה עדיין בתוך ההגדרה אם התקווה הפומבית הגדולה היא דבר שאינך יכול להרגיש השבוע.

אם מצב הרוח הנמוך יושב יותר משבועיים בערך, או אם אתה מפחיד את עצמך, עמוד ה-NHS אומר לך לדבר עם רופא. זו אינה הסלמה דרמטית. זו אותה רצינות שהיית נותן לכאב שלא עזב. הפרדתי סוגים של עזרה באם אתה צריך מאמן או פסיכולוג. מאמן הוא למטרה ולסטנדרט. פסיכולוג, רופא, או קו אבל הם לדעת שכואבת. חדשות רעות שלא נרגעות קרובות יותר לשני. השתמש בראשון כשאתה יציב די הצורך כדי לרצות תוכנית. אל תשכור תוכנית כדי לכסות פצע.

מה עוזר לפני שקיים תאריך

קרא לחדשות בשם במשפט אחד, בלי התמונה הגרועה ביותר. "המלחמה עדיין נמשכת, ואני עייף בדרך ששינה אינה מתקנת." "העבודה נעלמה, ואין יום אחרון." אחר כך עשה דבר רגיל אחד. התאריך יכול לבוא אחר כך. הנשיאה מתחילה עכשיו.

מאמרים קשורים: הסטנדרטים שאתה שומר כשאף אחד לא מסתכל, איך לדבר על מלחמה שאתה לא בתוכה, עבודה גמורה יכולה לחכות שנים.