Damien Soitout
סגור את השנה על עמוד אחד: מה יצא, מה נעצר, ומה עדיין פתוח. השאר את מצב הרוח בחוץ.
עמוד אחד מספיק כדי לסגור שנה. הפרחים אינם הסגירה. הכתיבה היא.
דצמבר מזמין נאום. אנשים אומרים שהשנה הייתה כבדה, או מבורכת, או כאוטית, והם מתייחסים לשם התואר כאל הרישום. שם תואר הוא מצב רוח. אי אפשר לנהל עסק על מצב רוח, ואדם גם אינו יכול לכוון את ינואר ממנו. אני כותב ב-13 בדצמבר 2022. סגור את השנה על עמוד אחד. לעמוד יש שלוש ערימות: מה יצא, מה נעצר, ומה עדיין פתוח. אם משפט אינו נכנס לאחת הערימות האלה, הוא שייך למכתב לחבר, לא לסגירה.
סגרתי שנים עם זוהר ואז פגשתי את ינואר כזר. הזוהר לא זכר את ההזמנה שאיחרה, את ההצעה שהפלתי בשקט, או את העבודה שנעשתה למחצה והעמידה פנים שהיא עיקרון. העמוד זוכר. הוא עמום בכוונה. עמום הוא מחמאה בדצמבר, כשכל השאר מבצעים סרט של שיאים. אתה כותב מסירה לאדם שתהיה בעוד שלושה שבועות, שישכח את הרגש ועדיין תהיה לו העבודה.
כל עסק יכול לעשות זאת, כולל עסק של אדם אחד. אינך צריך לוח תוצאות, אחוז של חלום, או השוואה לשנה הפומבית של מתחרה. המסמכים האלה קיימים לפגישות אחרות. הפגישה הזאת היא אתה וגיליון נייר. אם אתה חולק את העסק, הגיליון צריך להיות קריא לאדם שחייב לחיות איתו. השאר את הקפת הניצחון בארוחה. העמוד עדיין יהיה שם כשהארוחה תיגמר, וזה הטעם.
מה שיצא הוא דבר שעזב את ידיך. מסירה שלקוח קיבל. טקסט שגמור. תפקיד שאויש והתחיל. תשלום שהשלמת. תיקון שמחזיק. אם אינך יכול להצביע על הדבר, הוא לא יצא. מאמץ לא יצא לשום מקום. מותר לכבד מאמץ בפרטי. הוא אינו עולה על העמוד הזה אלא אם הוליד משהו שאדם אחר יכול למעוד עליו. כתוב את שורות מה שיצא כשמות עצם ותאריכים. "חשבונית 44 שולמה, 3 במרץ." "המדריך נגמר, יוני." "הגיוס התחיל, 12 בספטמבר." גאווה יכולה לבוא אחר כך, כשתקרא את הרשימה ותבחין שהיא ארוכה יותר ממה שמצב הרוח טען.
מה שנעצר צריך פועל. בוטל, נסגר, סורב, נמכר, נגמר. "הרגשנו שזה לא היה מיושר" הוא מצב רוח במעיל של פועל. יישור אינו פעולה. אם עצרת מיזם, אמור שעצרת אותו, ואמור את התאריך שבו אמרת זאת לאנשים שחיכו. עצירה שמעולם לא הוכרזה עדיין פתוחה, יהיה מה שיהיה מה שאתה מרגיש. ראיתי בעלים סוחבים הצעות מתות לשנה חדשה כי להרוג אותן היה דורש משפט. המשפט הוא הסגירה. ברגע שהוא כתוב, ינואר אינו חייב להמשיך להאכיל את הגופה.
מה שעדיין פתוח הוא הערימה שמפחידה אנשים, ולכן הם מחביאים אותה בתוך החלטות. החלטה היא משאלה עם לוח שנה. שורה פתוחה היא פיסת עבודה שעדיין יש עליה את שמך. תן לה את הפעולה הבאה, או תן לה "אין תאריך עדיין" ישר אם באמת אינך יודע. "אין תאריך עדיין" מותר פעם אחת. הוא אינו מותר כאורח חיים. אם שורה הייתה פתוחה כל השנה ועדיין אין לה פעולה הבאה, היא מנסה להצטרף לערימה שנעצרה. תן לה. עבודה פתוחה שהיא אמיתית יש לה מי ומתי, גם אם המתי הוא "השבוע הראשון של ינואר, לנסח את התשובה".
הסגירה היא רישום. כיוון הוא מסמך אחר, ואינני רוצה שתרתך אותם עד שהרישום ישר. ב-9 במרץ 2019 פרסמתי איך ליצור MAP. MAP הוא תוכנית פעולה מסיבית. אתה כותב אותה כשאתה יודע את התוצאה שאתה רוצה ולמה אתה רוצה אותה. השאלות בעמוד ההוא הן כמה, מתי, ולאיזו תכלית. ב-23 בדצמבר 2021 השוויתי עמוד מהסוג הזה לתוכנית עסקית ארוכה בתוכנית עסקית מול MAP. תוכנית מסורתית, כפי שתיארתי אותה שם, רצה על עשרים עד שלושים עמודים ונשענת על האיך: קו העסק, הכסף, הלקוח, המכניקה. MAP נשען על לאן אתה הולך ועל אבני הדרך בינך ובין המקום ההוא. הוא אינו מנסה לתסרט כל תת-צעד בעולם שזז.
השתמש בשני הקטעים האלה כשאתה מוכן לכוון. אל תשתמש בהם כדי להימנע משלוש הערימות. מפה יפה שנכתבה על גבי שנה לא ישרה היא סיפור על השנה הבאה שכבר נכשל. הסגירה באה קודם. אחר כך, אם אתה רוצה כיוון, קח שורה פתוחה אחת או מטרה חדשה אחת והעבר אותה דרך כמה, מתי, ולאיזו תכלית. זה MAP. הוא יכול לחיות על גב אותו גיליון. הוא לא צריך להחליף את הפנים.
מינהל העסקים הקטנים של ארצות הברית מתאר תוכנית רזה, בתכנן את העסק שלך, כדבר שיכול להיות עמוד אחד ואפשר לנסח אותו בערך בשעה. הרוח הזאת מתאימה לסגירת סוף שנה. אותם עמודים מתארים תוכנית מסורתית כמסמך הארוך יותר ששואל מי מנהל מה ואיך העסק בנוי. השתמש בצורה הארוכה כשאתה באמת בונה את העסק מחדש. השתמש בשעה, ובעמוד האחד, כשאתה סוגר שנה. דוגמה לאופן שבו עסק מדבר על משיכת לקוחות ושמירה עליהם יושבת בין מסמכי התמיכה של ה-SBA בדוגמה זו לתוכנית שיווק. שיווק אינו הסגירה. אם השנה שינתה מי הלקוח, הדוגמה היא לאן אתה הולך אחר כך, אחרי שהערימות נכתבו.
בחלק מהשנים יש כשל שאינו אסטרטגיה. הפסקת חשמל, מחלה, מכונה, אדם שעזב. העמוד של Ready.gov על היערכות העסק עוסק בסיכונים האלה ובהמשכיות. אם השנה שלך כללה אחד, הסגירה צריכה לומר אם ענית, לא אם הרגשת חסון. "ההפסקה הייתה במרץ. שלחנו באיחור של יומיים. עכשיו יש לנו דרך כתובה להגיע ללקוחות כשהטלפונים נופלים." זה תיקון שיצא של יום שנעצר. "זה היה זמן מטורף" הוא מצב רוח. טירוף אינו אומר לינואר על מה לחזור.
לפני שאתה משיק משהו חדש מגבה של הסגירה, שב עם השאלות שאספתי בחמש שאלות לפני שאתה משיק. שיא של סוף שנה הוא סיבה רעה מפורסמת להתחיל עסק שני. הערימה הפתוחה של העסק הראשון עדיין מסתכלת עליך. אם אתה תוהה איך השנה הזאת נגמרת במכירה, בסגירה או במסירה, השאלה הזאת היא מהי היציאה שלך. יציאה שמופיעה רק כרגש בדצמבר אינה אסטרטגיה. היא יכולה להיות שורה אחת תחת מה שעדיין פתוח: "להחליט עד מרץ אם היציאה אמיתית, ומה יהיה הנייר הראשון." עד שהשורה הזאת קיימת, היציאה היא חלום בהקיץ, וחלומות בהקיץ אינם נכנסים לערימה של מה שיצא.
כתוב אותו ביד או בקובץ שלא תאבד בתוך שרשור הודעות. כותר אותו בשנה. שלוש כותרות. שורות קצרות. אין אחוזים שאינך יכול לשחזר מן השורות עצמן. אם אתה רוצה מספר, ספור את השורות שיצאו. הספירה היא עובדה. אחוז של תקווה הוא מצב רוח עם נקודה עשרונית. טענתי בעד החלפת רשימת המשאלות הטקסית בהחלף החלטות ראש השנה במטרות. הסגירה היא הדרך שבה אתה מרוויח את הזכות למטרה. אתה יכול לראות מה אתה באמת עושה. אחר כך אתה מכוון.
אם אתה חולק את העמוד עם שותף, קרא את הערימות ואז הפסק לדבר על הרגש של השנה. שורה שיצאה אינה גביע. שורה שנעצרה אינה משפט. שורה פתוחה צריכה בעלים אחד ופעולה הבאה. שני אנשים יכולים לא להסכים על מצב רוח שעה ועדיין להסכים על תאריך. הסכימו על התאריך. אם לשורה יש שני שמות, היא תחכה לשניהם, ופירוש הדבר שהיא תחכה לנצח. שים שם אחד לפני שאתה עוזב את השולחן. חייתם אותה שנה ואתם זוכרים אותה אחרת. השורות הן הדרך שבה אתם מפסיקים להתווכח על הזיכרון ומתחילים את השבוע הבא מאותו גיליון.
קרא את העמוד פעם אחת בקול. שם תואר שמתגנב מקבל קו. הערימות נשארות. ינואר יכול למצוא אותן.
