Damien Soitout
בכלכלה לא יציבה בעלי עסקים פוגשים אנשים שמוכנים לרמות, לגנוב או לתבוע. הסבוטר הראשון הוא לעיתים הבעלים עצמו, ואחריו רואי חשבון, מנהלים, יועצים והתקשורת.
בכלכלה לא יציבה, בעלי עסקים מתמודדים עם יותר מירידה בלקוחות. הם מתמודדים עם עלייה באנשים שמוכנים לעשות כל מה שצריך כדי להרוויח כסף. כאן נכנס הסבוטר: מישהו שמוכן לרמות, לגנוב או לתבוע על חשבון העסק שלך.
יש כמה סוגים של סבוטרים עסקיים, מהמובנים מאליהם ועד אלה שלעולם לא היית מצפה להם. אין חברה שחופשייה לגמרי מהסיכון הזה. התפקיד שלך כמנהיג הוא לזהות ולמנוע את ההתנהגויות האלה.
הסבוטר הראשון בעסק הוא לעיתים קרובות הבעלים או השותפים. לאורך השנים ראיתי דפוס ברור של התנהגויות בקרב לקוחות, שמסביר בעיות רבות בחברות. זהה איפה החולשות שלך יושבות ותקן אותן. הן יכולות להיות פשוטות כמו הרגלי שינה גרועים או לדחות כשמגיע הזמן לעבוד. הן לא תמיד מגיעות מדפוס חשיבה שלילי. לפעמים תכונת אישיות שנראית חיובית היא בדיוק מה שיוצר את הצרה.
פרפקציוניזם הוא אחד הנפוצים ביותר. כשאתה מקים עסק אתה מחזיק רעיונות מדויקים מאוד על מה שאתה רוצה להשיג ואיך להגיע לשם. הבעיה מופיעה כשדברים לא מתגלגלים בדיוק כפי שתוכנן, ואתה לא יכול להתקדם. פרפקציוניזם פוגע מכמה סיבות: הוא עולה זמן, וזמן הוא כסף. הוא גם עולה בבריאות שלך. לחץ מונע ממך לנוח, ובלי מנוחה אתה לא יכול לעבוד בראש צלול ובמלוא היכולת.
יש יזמים, כולל אני, שנושאים משימה שחורגת מהעסק עצמו. הם רוצים לעזור לאחרים. לא משנה באיזו מטרה אתה תומך, אתה חייב למדוד את מה שאתה שופך לתוכה. עבדתי עם לקוחות שתרמו כל כך הרבה משאבים וכל כך הרבה כסף לקרנות, שעד סוף השנה לחברה לא נשאר כלום כדי לצמוח. לתת זה חשוב, ובכל זאת אתה גם צריך לדעת איך לשמור מספיק.
ראיתי את הבעיה הזאת אצל כמה לקוחות, וגם את ההפך המדויק שלה. אלה בעלים שרוצים לרצות את העובדים שלהם. זה דחף טוב, במיוחד היום. להפחית תחלופה ולוודא שאנשים מרגישים בנוח ויכולים לעבוד בתנאים ראויים זה חשוב. ובכל זאת, תעשה את זה עם גבולות ברורים. יש יזמים שנותנים לעובדים לתפוס את כיסא הבוס. הבעלים מפסיקים להיות בעלים אמיתיים והופכים לקורבנות של היוהרה והחמדנות של הצוות שלהם. הם מוצאים את עצמם בני ערובה של כוח האדם שלהם.
אזהרה: אני לא אומר שכל רואה חשבון הוא בעיה. אני אומר שזה חלק רגיש בעסק שדורש זהירות אמיתית.
אתה צריך מערכות שמאפשרות לך לעקוב אחרי תנועות, החלטות, פעולות, וכל מה שקשור לזרימת הכסף בחשבונות שלך. ראיתי כמה מקרים שבהם רואי חשבון, לא תמיד עובדים ישירים, מצאו דרכים למשוך כסף מחשבונות הלקוחות שלי פשוט כי הבעלים סמכו עליהם יותר מדי ונתנו לעצמם להיות מרומים.
מנהלים בכירים בתוך חברה מחזיקים לעיתים קרובות מידע חסוי, מהסוג של נתונים חיוניים שהמתחרים שלך היו שמחים לקנות. אתה צריך תהליך גיוס קפדני כדי לוודא שהאנשים בצוות שלך לא יפתחו צורך או חשיבה מהסוג הזה ברגע שהם עובדים איתך ומקבלים גישה ללב החברה. מערכות דיגיטליות חשובות מאוד למניעת הבעיות האלה. אמנם לא ראיתי מקרים רבים שבהם זה קרה, אבל ראיתי הרבה חברות שמנסות לקנות מידע מהמתחרים שלהן (בדרך כלל בלי הצלחה).
כשאתה שוכר יועץ עסקי, פיננסי, מכירות, או מכל סוג אחר, לא משנה איזה תחום בחברה אתה רוצה שהוא ינתח וישפר, אתה חייב לדעת בדיוק את מי אתה שוכר. חברות רבות מתייחסות להשקעה הזאת כאל עלות ורודפות אחרי האפשרות הזולה ביותר. במציאות זאת השקעה. חילצתי מיזמים של חברות על סף קריסה כי הן סמכו על יועץ זול שלא ידע מה הוא עושה, ולקח את העבודה רק כי הוא היה צריך כסף, בלי הכישורים לטפל בה. הצלנו את הלקוחות האלה בסוף, ובכל זאת זה עלה להם הרבה יותר מאשר אם היו פונים אלינו מההתחלה.
כלי תקשורת מוכרים קליקים (בלוגים, מגזינים ועיתונים מקוונים) ושטחי פרסום (רדיו, טלוויזיה וכל השאר). זה אומר שהתוכן שהם מפרסמים אינו אמין. הם דוחפים מידע מוגזם, שגוי או לא בדוק כי הם צריכים צפיות וביקורים בעמוד כדי להרוויח כסף. גם כשיזמים יודעים שמודל העסקים הזה תלוי בכמה אנשים מבקרים בכלי התקשורת, רבים מהם עדיין סומכים עליהם ומקבלים החלטות על סמך מה שהם אומרים. אני תמיד ממליץ להירשם לעיתונים או למגזינים של עסקים ופיננסים שגובים תשלום חודשי קבוע ולא נושאים פרסום. העבודה של הכתבים תהיה באיכות גבוהה יותר, והמידע שאתה משתמש בו כדי לנווט את העסק שלך יהיה מדויק יותר.
לקריאה נוספת: מינהל העסקים הקטנים של ארצות הברית, Wikipedia.
