Damien Soitout
אנשים שאתה לא מנהל הם לעתים קרובות אלה שאתה עדיין חייב להם. השמות החשובים בחיים יושבים מחוץ לתרשים הארגוני.
השביל אינו תרשים ארגוני. היד עדיין חובה.
האנשים החשובים בחיים נמצאים לעתים קרובות מחוץ לתרשים הארגוני. רשימת צוות היא כלי. היא אומרת מי מדווח למי, למי משלמים לעשות עבודה מוגדרת, ואת מי אפשר לבקש, בתוך העבודה הזאת, לשנות תוכנית עד יום שישי. זה כלי טוב. זו מפה גרועה של אדם. ראיתי מפעילים מסוגלים שעונים, במשך שנים, רק לאנשים שהם מנהלים ולאנשים שמנהלים אותם. היומן מתמלא בפגישות אחד על אחד. ההערכות נכתבות. החיים מחוץ לתרשים נעשים שארית, שמטופלת כשהתרשים שקט, וזה אף פעם לא. על שביל כמו זה שבתמונה, מבוגר וילד אינם קו דיווח. היד עדיין חובה. החובה לא מופיעה בהערכת ביצועים, ולכן קל להתייחס אליה כאל רשות. היא לא רשות. היא החלק של השבוע שהתרשים מעולם לא היה מוסמך למדוד.
זה לכל קורא, בכל סוג של עבודה. אתה לא צריך צוות כדי שהבעיה תהיה שלך. לאדם בלי עובדים עדיין יש אנשים שהוא לא מנהל ועדיין חייב להם: בן זוג, הורה, חבר שאומר את האמת, שכן שכיסה שעה שאתה לא יכולת לכסות. היעדר תרשים לא מסיר את החוב. הוא רק מסיר את התירוץ שהתרשים היה רועש. השמות נשארים על עמוד שרק אתה שומר. מה ששייך לכאן הוא הקטגוריות, והתרגול של למלא אותן במקום שאף אחד לא מבצע בו חיים.
חוב, כאן, אינו חשבונית ואינו מצב רוח. זו חובה שכבר קיבלת מצורת היחס, בין שכתבת אותה ובין שלא. בן זוג אינו כפיף ישיר. לא מגיע לך "ליישר" אותם בישיבה ולקרוא לזה אכפתיות. הסודות של נישואים שנמשכים הם תרגול בין שווים, והתרגול מת כשאדם אחד מתחיל לנהל את האחר. ההשלכות של להעניש את בן הזוג הן מה שהרגלי ניהול עושים כשהם באים הביתה: ניהול חשבון, שתיקה שמשמשת כלי, תיקון שנמסר כאילו המטבח היה הערכה. ההשלכה אינה אובדן פריון. היא היחס. הקשר בין זוג להצלחה הוא התצפית הישנה יותר שהחיים והעבודה זזים יחד. אני לוקח את התצפית הזאת כאזהרה, לא כסיסמה. אם העבודה היא המקום היחיד שבו אתה אמין, הזוג מממן את האמינות. המימון הזה הוא חוב. נקוב בשמו, או שהוא יתייצב כהפתעה.
חברים ומשפחה שגם נוגעים בעבודה הם קטגוריה שנייה, וקל לפגוע בהם בדיוק כי התרשים והחיים חולקים שולחן. לעשות עסקים עם משפחה וחברים הוא הקטע על החפיפה. החפיפה לא הופכת אותם לצוות, וסירוב לחפיפה לא מוחק את מה שאתה חייב להם כאנשים. חבר שאינו בפירמה יכול עדיין להיות האדם שיודע מתי אתה משקר לעצמך. אתה לא מנהל את החבר הזה. אתה יכול להזניח אותו, וזו מיומנות ניהול שמופעלת במקום שהיא לא שייכת אליו. הזנחה מרגישה יעילה. יש לה יומן נקי. המחיר מופיע אחר כך, כאדם שהפסיק לומר לך את האמת כי אימנת אותו לחכות.
יש קטגוריה שלישית שאני רוצה בגלוי. האדם שמחזיק משק בית, הורה, ילד, או עיסוק בזמן שאתה בחדרים שמוחאים לך כפיים. הוא לא בתרשים הארגוני של המחיאות. הוא לעתים קרובות הסיבה שהמחיאות היו אפשריות. סטנדרטים שאתה שומר כשאף אחד לא צופה הם הגרסה הפרטית של אותו רעיון: סטנדרט שצריך קהל עדיין אינו סטנדרט. הקהל שלעולם לא מוחא כפיים עדיין קהל שאתה חייב לו. איך לעזוב קצב שעדיין משלם הוא מה שקורה כשהתרשים משלם והשביל בתמונה ריק יותר מדי זמן. הקצב יכול להיראות מוצלח ועדיין להיות החלוקה הלא נכונה של חיים. אתה לא מתקן את החלוקה הזאת בהוספת שורה לתוכנית צוות. אתה מתקן אותה בנקיבת שם של מי שנשא את השעות שהתוכנית לא רואה.
המכון הלאומי לבריאות הנפש, בדף העובדות שלו אני כל כך בלחץ, מפריד לחץ מחרדה בדרך שמועילה כאן. לחץ הוא התגובה הגופנית או הנפשית לסיבה חיצונית. גורם לחץ יכול להיות קצר, או שהוא יכול לחזור במשך זמן ארוך. לחץ יכול להיות חיובי או שלילי. הוא יכול להביא אותך לדדליין, או שהוא יכול לעלות לך בשינה. חרדה פנימית יותר: תגובת הגוף, שיכולה להימשך כשהאיום אינו בחדר. שתיהן יכולות להופיע כדאגה, מתח, כאבי ראש, לחץ דם גבוה, ואובדן שינה. רשימת ההתמודדות של הדף פשוטה. נהל יומן. זוז. אכול ארוחות סדירות. שמור על שגרת שינה. לך יותר בקלות עם קפאין. אתגר את המחשבה שלא עוזרת. ופנה אל החברים או בני המשפחה שעוזרים לך להתמודד בדרך חיובית. הפריט האחרון הוא זה שתרשים עמוס מוחק. האנשים שעוזרים לך להתמודד הם לעתים רחוקות האנשים שאתה מנהל. לנהל אותם היה מקלקל את העזרה. אתה מושיט יד אליהם, וזה פועל אחר.
הדף גם אומר שכשהלחץ מפריע לחיי היומיום, כשהוא גורם לך להימנע מדברים, או כשהוא נראה תמיד נוכח, הגיע הזמן לדבר עם איש מקצוע. פסיכותרפיה ותרופות הם הטיפולים שהוא מציין לחרדה, והרבה אנשים משתמשים בשניהם. אם אתה במצוקה מיידית או חושב לפגוע בעצמך, הדף מצביע על 988 בארצות הברית. אני חוזר על זה כי שיעור על חובה אינו תחליף לטיפול. האנשים שאתה חייב להם לא יכולים להיות המרפאה היחידה שלך, ואתה לא יכול להיות שלהם. לדעת את ההבדל הוא חלק מהחוב. אתה מתייצב. אתה גם יודע מתי השיחה הבאה הנכונה היא עם קלינאי ולא עוד ערב של להיות חזק מול מישהו.
דף העובדות של ארגון הבריאות העולמי על הפרעה דיכאונית שם את היחסים בשורה הראשונה של מה שהמחלה נוגעת בו. דיכאון יכול להשפיע על כל היבטי החיים, כולל יחסים עם משפחה, חברים, וקהילה. הוא יכול לבוא אחרי התעללות, אובדן חמור, או אירועים מלחיצים אחרים, והוא יכול בתורו ליצור עוד לחץ. זה לא עצב רגיל. אפיזודה דיכאונית נמשכת את רוב היום, כמעט כל יום, לפחות שבועיים, עם תסמינים אחרים שיכולים לכלול ריכוז לקוי, אשמה, ייאוש, שינה מופרעת, שינויים בתיאבון, ותשישות. הדף אומר שיש טיפול יעיל, שטיפול פסיכולוגי בא ראשון, ושאנשים צריכים לבקש טיפול. רשימת הטיפול העצמי שלו תואמת את החיים שאני מתאר: המשך לעשות את מה שנהגת ליהנות ממנו, הישאר מחובר לחברים ולמשפחה, זוז גם אם זו הליכה קצרה, שמור על ארוחות ושינה סדירות, ודבר עם מישהו שאתה סומך עליו. להישאר מחובר אינו תוספת רכה. זה אחד הדברים שהעמוד הקליני מציין ליד הטיפול. תרשים ארגוני שמבודד אותך אינו עיצוב משרד ניטרלי. זה גורם סיכון שבנית.
שירות הבריאות הלאומי, בעשרה מפחיתי לחץ, מתחיל מסיבה, לא ממצב רוח. אם אתה בלחץ, זהה את הסיבה. המהלך שלא עוזר הוא להושיט יד אל משהו שמזיק לך, כמו עישון או שתייה, ולקרוא לזה התמודדות. כמה מן העשרה עוסקים באנשים שאינם הצוות שלך. התחבר לעמיתים, לחברים ולמשפחה, כי רשת מקלה צרה וכי דיבור יכול להראות לך פתרון. עזור לאנשים אחרים, כולל טובה קטנה, כי תועלת למישהו אחר היא חלק מחוסן. יש לך זמן שהוא באמת שלך, כי שבוע של רק לבצע תפקיד הוא הדרך שלחץ מקבל שולחן קבוע. קח שליטה על מה שאתה יכול, וקבל את מה שאתה לא יכול. אדם שאתה לא מנהל נמצא לעתים קרובות בקבוצה השנייה. אתה לא יכול לייעל אותו. אתה יכול להתייצב, לומר את האמת, ולהפסיק להשתמש בסבלנות שלו כמשאב שהפירמה לא שילמה עליו.
אמפתיה היא המיומנות שעושה את ההתייצבות אמיתית. איך להגדיל את האמפתיה שלך היא תרגול, לא תכונה שיש לך או שחסרה לך. התרגול, במקרה הזה, הוא מסוים. אתה שואל שאלה שאינה על העבודה. אתה מחכה לתשובה. אתה לא ממיר את התשובה למשימה עבורם או לסיפור עבורך. אנשים שמנהלים כל היום מאומנים להמיר. ההמרה היא ההרגל לתפוס. אם כל שיחה נעשית צעד הבא, האדם בצד השני לומד שהוא פרויקט. פרויקטים מנוהלים. האנשים שאתה חייב להם, לא.
פעם אחת, על עמוד שקט שאף אחד אחר לא חייב לראות, כתוב את הקטגוריות שנכונות לך ואת השמות ששייכים אליהן. בן זוג, אם יש לך. האדם שהיה מבחין אם נעלמת לחודש, ושלא משלמים לו כדי להבחין. הורה או ילד, אם אלה החיים שלך, בלי להפוך את גילם או את הסיפור שלהם לתוכן. חבר שמותר לו לא להסכים. מישהו שאתה מתכוון כבר זמן להודות לו על שעה מסוימת שנתן לך. שלושה עד חמישה שמות מספיקים. רשימה של שלושים היא הופעה. ליד כל שם, כתוב מתי בפעם האחרונה היית מועיל להם בדרך שהם היו מזהים, לא בדרך שהחמיאה לך. אם החלל ארוך, זו המידע. אתה לא מתקן חלל ארוך בנאום על כמה הרבעון היה עמוס. אתה מתקן אותו במעשה מסוים השבוע: שיחה בלי סדר יום, ארוחה עם הטלפון בחדר אחר, משימה שאתה לוקח בחזרה ושהם כיסו.
איך לשמור חיבה אחרי החידוש היא המיומנות שחלה ברגע שהחום המוקדם כבר לא עושה את העבודה בשבילך. חיבה אחרי העונה הראשונה נשמרת בכוונה, עם אותם אנשים שהתרשים לא רושם. אל תחכה שהתרשים יירגע. התרשים לא נרגע. גם החוב לא מחכה. אנשים שאתה לא מנהל, ועדיין חייב להם, הם אלה שלא ישלחו לך תזכורת דרך מערכת משאבי אנוש. התזכורת היא איכות השבוע כשאתה איתם. אם השבוע הזה הוא האנרגיה שנשארת אחרי שהתרשים הארגוני מלא, כבר בחרת. בחר שוב, בגלוי, עם שמות שאתה לא מפרסם ומעשים שאתה כן עושה.
