Damien Soitout
כשאתה מתחיל להעניש את בן או בת הזוג, אתה עלול ליצור פגיעה עמוקה. אין אהבה בעונש, רק כאב והזנחה, והאמון נשבר. חיזוק חיובי הוא הבחירה שבונה קשר חזק יותר.
כשאנחנו כועסים בזוגיות, זה בעצם מגיע ממקום של פחד בתוכנו: פחד שמישהו או משהו לא מתקדם לפי התוכנית. אז אנחנו מגיבים בניסיון להחזיר שליטה על המצב. ואחת הדרכים הנפוצות ביותר, וגם המזיקות ביותר, לעשות את זה היא להעניש מישהו בזוגיות.
אבל הנה הבעיה עם זה: עונש מעמיק את הניתוק ודוחף אותך ואת בן או בת הזוג רחוק יותר זה מזה. וזה, בתורו, גורם לך להרגיש אפילו פחות בשליטה.
כשאתה מתחיל להעניש את בן או בת הזוג, אתה מסכן יצירה של רמה עמוקה של פגיעה. אין אהבה בעונש, רק כאב והזנחה. להיות מוענש בזוגיות גורם לאדם להרגיש אפילו יותר לבד ויותר לא מובן. וכשעונש משמש שוב ושוב, יכול להיות שבר רציני של אמון, כך שגם אם שני בני הזוג נשארים בזוגיות, יהיה פער רגשי, פסיכולוגי ורוחני עצום.
בן או בת הזוג שנענש יקים קיר כדי להגן על עצמו מכאב נוסף. אבל מה החלופה לעונש בזוגיות? איך אתה מביע את האכזבה שלך ומוודא שבן או בת הזוג לומד מהניסיון? הכל מסתכם במרכיב מפתח אחד: הנאה.
ה"ג'קפוט" מגיע ממחקר על חיי הדולפינים, וגם מהקשר בין מאמן לדולפינים שלו. הדולפין הוא חיה חברתית מאוד, עם שגרות, רצונות ומחשבות מורכבות של תסכול והנאה. המחקר מראה שדולפין מתוסכל מתרגיל או מההתנהגות של המאמן יגיב בשלילה ויתרחק מהאימון. זה נפוץ מאוד בסביבה מהסוג הזה, אבל הקסם לא מגיע מהתגובה של הדולפין. הוא מגיע מהתגובה של המאמן.
אם המאמן מרים את הקול, נוקט עמדה של מנהיג שולט, וגם מתוסכל בעצמו בזמן שהוא מנסה להכריח את החיה לעשות את מה שהוא מאמן אותה לעשות, הדולפין מתרחק אפילו יותר מהמאמן ומהתרגיל, ונעשה פחות ופחות משתף פעולה.
לעומת זאת, אם המאמן נותן "ג'קפוט" כשהוא חש שהדולפין מתחיל לכעוס (אבל לפני שהוא מתפרץ). במקרה המדויק הזה, המאמן לא מוסר דג קטן כמו שהוא עושה במופע מול קהל. הוא נותן דלי מלא בדגים מכל הגדלים ישר לפרצוף. זה מציף את הדולפין באושר וברגשות שגוברים על הכעס שלו. זה תופס את הדולפין בהפתעה, והתגובה היחידה שהוא יכול ליישם ברגע היא לשבור את דפוס העצבנות שהאימון יוצר, והוא מתמרכז מחדש על העבודה ומסכים לבצע את הטריק החדש. האושר שלו מוציא אותו ממצב של עצב ו/או דיכאון.
השלב האחרון מגיע כשהדולפין מתחיל לעשות דברים כמו שהמאמן רוצה, והם מתגמלים אותו מיד כדי לחזק את השינוי ואת הקבלה של החיה. זה מבטיח שהוא לא ימרוד שוב בניסיון הבא.
אתה תגיד לי: זה עובד עם חיה, אבל איך אפשר להשוות את זה להתנהגות של בן אדם הרבה יותר מורכב? דוגמה פשוטה כאן תהיה הורים עם ילדים קטנים. כשהילד מתחיל ללמוד להשתמש בשירותים, אם יש לו תאונה במכנסיים, אתה תנזוף בו ותכה אותו על הישבן? או, להפך, אתה תחזק ותכיר בהתנהגויות החיוביות כשהוא מצליח ללכת לשירותים בלי תאונה? במקרה שלי, אני הולך צעד אחד קדימה: אני מכיר ומתגמל את הניסיון. כמובן במידה מסוימת, ואת ההישג במידה אחרת, אבל חשוב להכיר ולכוון להישגים ולניסיונות החיוביים במקום להתמקד בטעויות ובכישלונות.
אף שהכותרת מתמקדת בזוגות, זה חל על כל סוג של מערכת יחסים. ה"ג'קפוט" עוסק ביצירת פתח במערכת היחסים. כשאתה נפתח, גם ברגעים הקשים, כשאתה מפחד, פגוע וכועס, ואתה בוחר לומר "אני אוהב את הגבר הזה או את האישה הזאת, ואני לא רוצה לגרום לעוד כאב", זה הרגע שבו אתה באמת נלחם על מערכת היחסים.
כשאתה מתמקד בטוב לב ובחיזוק חיובי במקום להעניש מישהו במערכת יחסים, אתה גם פותח את הדרך ליצירת קשר בריא יותר. כשאתה ניגש לבן או בת הזוג בטוב לב ובחמלה, אתה מעודד אותו לעשות את אותו הדבר בשבילך. זה מאפשר לך לתקשר טוב יותר עם בן או בת הזוג, לחלוק את הבעיות שלו במקום לראות אותן ממרחק. אתה תרגיש ותהיה קרוב יותר אליו.
טוב לב אינו תכונה קבועה במערכת יחסים. תחשוב עליו יותר כעל שריר, משהו שאתה צריך לעבוד עליו כל יום כדי שהוא יתפתח. וכשאנחנו מתייחסים זה לזה בטוב לב ובחמלה, אנחנו בעצם מאמנים את עצמנו איך אנחנו צריכים להתייחס זה לזה.
נשים הן יצורים רגישים מאוד: הן מרגישות הכל, כל הזמן. ובחירה בדרך של חיזוק לא אומרת לדכא רגשות או תחושות כשבן או בת הזוג עושה משהו שמפריע לך. בזוגיות, שני הצדדים צריכים להיות מסוגלים לחלוק כל דבר, בכל זמן. המפתח הוא לגשת לזה במצב יפה וחיובי.
מעבר למצב יפה פירושו לאמץ תודעת שפע. כשאתה במצב יפה, אתה משדר ומקבל מתוך אהבה. תביע איך אתה מרגיש בלי להצמיד סיפורים ובלי להאשים. ותקשיב בחמלה מוחלטת שמטרתה היחידה לעזור לבן או בת הזוג להרגיש מובן ושדואגים לו. (ראה את המאמר הזה על אמפתיה לפרטים נוספים)
זה לא רק מקל על התקשורת, אלא גם עוזר לשמור על האנרגיות הגברית והנשית באיזון הנכון.
כשאישה נשית מתחילה להעניש, היא נעשית גברית. ואם הגבר נכנע, הוא נעשה יותר נשי, והקוטביות נעלמת. באותו אופן, אם גבר גברי מעניש אישה נשית, היא מקימה קירות ונסגרת, נעשית יותר גברית, ושוב, הקוטביות נעלמת.
חשוב להבין שנשים לרוב מכניסות רגש לכל דבר, ולכן יש להן זיכרון מפורט לעומק, כי מידע שמשולב ברגש משאיר חותם בלתי נמחק. גברים, לעומת זאת, לא משלבים רגש עם הכל. זה לא שזה לא אכפת להם. זה שהאנרגיה הגברית עוסקת בפריצה ואז בשחרור. אנרגיה נשית לא עוסקת בשחרור. היא עוסקת בהתמלאות ובאיסוף. ולפעמים דיבור הוא פשוט דרך להוציא את האנרגיה הזאת מהמערכת.
אז תלמד להתייחס אל הצד השני בטוב לב, וכשאתה מתחיל להעניש אותו, תקבל החלטה לבחור בחיזוק. כי תמיד יש לך את הבחירה: להעניש את בן או בת הזוג וליצור עוד התנגדות, ניתוק וקיטוב, או להיפתח לחיזוק וללמוד לבנות קשר אפילו חזק יותר.
לקריאה נוספת: Wikipedia.
