Damien Soitout
מנוחה יכולה להפוך אותך לערני יותר. בוקר שקט יותר אחרי עונה רועשת הוא עובדת בריאות, לא זמן אבוד ולא תודעה חלשה יותר.
בוקר שקט אינו יום שבוטל. לגוף שהיה רועש, כך חוזרת תשומת הלב.
בוקר שקט יותר יכול להפוך גוף לער יותר, לא לפחות ער. הייתי צריך לומר את זה לאנשים שמתייחסים למנוחה כאל דליפה. הם שומעים "מנוחה" ומדמיינים אדם שוויתר על להיות חד. מה שהם בדרך כלל מסתכלים עליו הוא הבעיה ההפוכה. הם היו רועשים כל כך הרבה זמן שרועש מרגיש כמו תשומת לב. כשהרעש יורד, התחושה הראשונה היא ריקנות, והם קוראים לריקנות הזאת טיפשות. זו לא טיפשות. זו מערכת עצבים שלא הורשתה לסיים מחזור.
זו עובדת בריאות, לכל גוף, אחרי עונה רועשת. זה לא עותק שני של הטקסט הישן יותר על הרפיה. אמנות ההרפיה עוסקת בלדעת איך לרדת כדי שהעבודה תוכל להישאר טובה. תפחית את הלחץ שלך בעבודה עוסק בלחץ שבתוך משרה. אני לא חוזר על אלה. אני מדבר על מה שקורה לערנות כשהעונה הרועשת באמת נעצרת, אפילו לרצף של בקרים, ולמה העצירה יכולה להפוך אותך למועיל יותר ולא לפחות.
ערנות אינה מצב רוח שאתה מבצע. היא היכולת לשים לב לדבר הנכון במהירות הנכונה ולשחרר את הדבר הלא נכון. שינה היא התחזוקה שמאפשרת את זה. התיאור של Sleep Foundation על כמה שינה אנחנו צריכים אומר שרוב המבוגרים הבריאים צריכים בין שבע לתשע שעות, ושפחות משבע שעות קשור לחשיבה איטית יותר, למצב רוח גרוע יותר ולסיכוי גבוה יותר לטעויות. הלילה המדויק משתנה. הכיוון לא. אדם שמתייחס לחמש שעות כאל אות הצטיינות אינו ערני יותר מהאדם שישן. הוא מאומן יותר להתעלם מהאותות שאומרים שהוא מאחר.
העמוד של ה-National Heart, Lung, and Blood Institute על חסך שינה הוא השם הרפואי הפשוט למה שעונה רועשת גונבת. חסך אינו מטפורה ללהיות עסוק. זה לא לקבל את השינה שהגוף משתמש בה כדי להשיב תשומת לב, זיכרון וסבלנות. אתה יכול להיות בחסך ועדיין לענות לאימייל. לענות לאימייל הוא מבחן גרוע של תודעה. המבחן הטוב יותר הוא אם אתה יכול להחזיק בעיה שקטה בלי למלא אותה, ואם אתה יכול לשמוע אדם בלי לסיים את המשפט שלו בראש שלך. הכישורים האלה נעשים גרועים יותר כשחסרה לך שינה, והם נעשים גרועים יותר בזמן שאתה עדיין מרגיש מהיר. מהיר ולא מדויק הוא החתימה שאני רואה לרוב. אנשים גאים במהירות. הטעויות הן מה שהמהירות הסתירה.
לעונה רועשת יש צורה. הודעות מוקדמות, הודעות מאוחרות, החלטות שמתקבלות בעמידה, ארוחות שהן דלק ולא אוכל, וגאווה בלהיות האדם שעדיין יכול לתפקד. לתפקד, בעונה הזאת, פירושו לא להפיל את הכדור בפומבי. זה לא אומר לראות בבהירות. ראיתי מפעילים עושים את השיחות הגרועות ביותר שלהם בשבוע שבו הרגישו הכי שאין להם תחליף, כי אי האפשרות להחליף אותם הפכה למדד הערנות שלהם. הכרחי הוא עובדה חברתית. ערני הוא עובדה ביולוגית. אלה לא אותה עובדה.
כשהעונה הזאת נשברת, אפילו מעט, הגוף עושה משהו שמרגיש כמו כישלון. אתה ישן יותר ממה שהזהות הישנה שלך מרשה. אתה מתעורר בלי שיא הדחיפות, ובמשך שעה אתה לא יודע מה לעשות עם הידיים. אתה עלול להרגיש עצוב, או שטוח, או צעיר באופן מוזר. אנשים נכנסים לפאניקה כאן. הם קובעים פגישה כדי להחזיר את השיא. השיא היה אדרנלין, ואדרנלין הוא תחליף גרוע ללילה. אם אתה רודף אחריו בבוקר השקט הראשון, תלמד את הגוף ששקט מסוכן. ואז העונה הרועשת הבאה מתחילה לפני שהזאת עוכלה.
יש הבדל בין מנוחה לבין קריסה. קריסה היא מה שקורה כשאתה עוצר רק כי אתה לא יכול להמשיך, ואתה עוצר בלי תוכנית לישון, לאכול או לתת למחשבה להסתיים. מנוחה היא החלטה עם צורה: לילה של שינה מספקת, בוקר שמתחיל מאוחר יותר ממה שהפחד הישן רצה, הליכה או ארוחה שאינה פגישה. חשיבות השינה היא הטיעון הארוך יותר בעד הלילה עצמו. האם אתה ישן מספיק, או יותר מדי, היא שאלת המינון, והיא חשובה, כי יותר שעות במיטה אינן אוטומטית יותר תיקון. מדיטציה טבעית, קלה לכולם ופוריה, היא דרך להיות שקט בזמן שאתה ער. אף אחד מאלה לא מחליף את העובדה הפשוטה שאני מחפש כאן. אחרי רעש, בוקר רגוע יותר לעיתים מעלה את איכות תשומת הלב, ברגע שאתה מפסיק לדרג את הרוגע כהפסד.
MedlinePlus על שינה בריאה הוא עמוד ציבורי מועיל למכניקה: שינה היא תהליך של הגוף עם שלבים, ושינה שבורה אינה אותו דבר כמו לילה מלא באותו אורך. אתה לא צריך להפוך למומחה כדי להשתמש בזה. אתה צריך להפסיק לקרוא ללילה מקוטע "בסדר" כי היית אופקי שבע שעות. האיכות היא חלק מהמינון. בוקר שקט יותר אחרי לילה אמיתי מרגיש אחרת מבוקר שקט יותר אחרי לילה של התעוררות בכל דאגה. אחד מאלה הוא מנוחה. השני הוא עייפות עם האורות כבויים.
אל תמלא את הבוקר השקט הראשון בפרויקט שנקרא "לייעל את המנוחה". הפרויקט הזה הוא העונה הרועשת, בבגדים רכים. תשתמש בבוקר לפיסת תשומת לב אמיתית אחת. תקרא משהו שמחייב אותך לסיים פסקה. תנהל שיחה אחת שבה אתה לא מנווט. תסתכל על בעיה שפתרת בכוח ותכתוב מה אתה באמת רואה, עכשיו כשאתה לא רץ. הנקודה של הערנות היא שהיא יכולה לנחות על משהו. אם אתה מגן על הרוגע ואז מוציא אותו על כלום, תחליט שהמנוחה הייתה ריקה. היא לא הייתה ריקה. סירבת להשתמש בה.
תשמור על מינון רגיל. לרוב המבוגרים זה אומר לכוון לשבע עד תשע השעות שחוקרי השינה מתארים, בשעה יציבה פחות או יותר, במשך יותר מלילה אחד. שינה הירואית אחת אחרי שבועיים של גנבה מרגישה נפלא ומוכיחה מעט. שלושה או ארבעה לילות ברצף הם הרגע שבו אנשים אומרים לי שהחדר נעשה חד יותר. הצבעים חוזרים. המשפטים של אנשים אחרים מתארכים, וזה סימן שהפסקת לחתוך אותם בראש שלך. הרוגז יורד בלי נאום על הכרת תודה. אני סומך על הדיווחים האלה יותר מאשר על טענה של "אני מרגיש מדהים", כי הם ספציפיים.
אם אתה לא מצליח להשיג את הלילה, אל תעמיד פנים שסיסמה תחליף אותו. תקצר את דרישות היום כדי שיתאימו לשינה שבאמת הייתה לך. מוח בחסך לא צריך להתבקש לקבל את ההחלטה שמגדירה את השנה הבאה. הוא יכול לענות על שאלה צרה. הוא לא צריך לעצב מחדש חברה, משפחה או עתיד. ראיתי בחירות יקרות שנעשו בחצות על ידי אנשים שקראו לזה בהירות של חצות. בדרך כלל זו הייתה היעדר התנגדויות. התנגדויות דורשות תודעה שנחה. הן מרגישות כמו חיכוך. הן לעיתים קרובות הערנות.
קפאין הוא כלי ותחפושת. כוס בבוקר יכולה להפוך אדם שנח למדויק. אותה כוס על לילה שנגנב הופכת אדם שלא נח לרועש. אם אתה צריך את הכוס כדי להרגיש כמו עצמך לפני שהיית ער שעה, הכוס אינה העצמי. היא ההלוואה. אני לא מטיף להימנעות. אני מבקש ממך לשים לב אם הערנות שורדת כשההלוואה קטנה יותר. אם היא לא שורדת, הנושא הוא שינה, לא משמעת.
זה לאדם שיוצא מעונה רועשת והתחיל לפחד שרוגע פירושו ירידה. זה לא תוכנית טיפול, וזה לא אבחון. אם השינה שלך שבורה מכאב, מנשימה שנעצרת, ממצב רוח שלא מתרומם, או מפחד שלא תואם את עובדות היום, תדבר עם קלינאי. פוסט בבלוג הוא רופא גרוע. העמודים הציבוריים שקישרתי אליהם נמצאים שם כדי שתראה את המסגרת הרפואית הרגילה: מספיק שינה, חסך כמצב אמיתי, שינה בריאה כתהליך. הם לא תחליף לטיפול כשהדפוס חמור.
זה גם לא פקודה להפוך לפסיבי. ערנות היא כדי לעשות דברים שחשובים. מנוחה שלעולם לא מחזירה אותך למשימה היא הימנעות, ולהימנעות יש עייפות משלה. המבחן פשוט. אחרי רצף של בקרים שקטים יותר, אתה יכול לעשות את הדבר הקשה עם פחות טעויות טיפשיות? אם כן, המנוחה עובדת. אם אתה רק שקט יותר ולא ברור יותר, תסתכל על איכות הלילה, ותסתכל אם אתה משתמש בבוקר או מתחבא בתוכו. שתי הטעויות קיימות. זו שבאופנה, בחדרים שבהם אני עובד, היא עדיין הראשונה: לקרוא למנוחה אובדן של חדות, ולקנות את החדות בחזרה במהירות.
אחר צהריים קצר הוא חתך אחר של אותה עובדה, ואני אקח אותו תחת תן ליום הקצר לסיים את העבודה. גרסת הבוקר היא זו. כשעונה רועשת נשברת, אל תרוץ בחזרה אל הרעש כדי להרגיש חכם. תישן מספיק, יותר מפעם אחת. תן לבוקר השקט יותר מושא אחד אמיתי של תשומת לב. תשפוט את המנוחה לפי איכות מה שאתה שם לב אליו, לא לפי כמה עסוק אתה נראה לפני ארוחת הבוקר.
אם אתה זוכר שורה אחת, תזכור את זו. מנוחה יכולה להפוך אותך לערני יותר כי ערנות היא יכולת משוקמת, לא מופע של מהירות. בוקר שקט יותר אחרי עונה רועשת הוא עובדת בריאות. תשתמש בה. אל תתנצל עליה, ואל תמלא אותה כל כך מהר שלעולם לא תגלה איך התודעה שלך כשהיא באמת ישנה.
