Damien Soitout
תבשל פעם אחת כשהמחירים עולים. מפגש בישול אחד, שנאכל לאורך הימים, הוא שיטה. זו לא דיאטה שצריך להצטרף אליה.
סיר אחד, בשימוש יותר מפעם אחת, הוא שיטה. הוא לא דורש שם חדש לדרך שבה אתה אוכל.
לבשל יותר כשהמחירים עולים הוא שיטה, לא מותג של דיאטה. החשבון בחנות עושה מה שחשבונות עושים בעונה יקרה יותר. אנשים מגיבים בקניית זהות. הם משנים לעצמם את השם לפי תוכנית, אבקה, או מערכת כללים שמצטלמת יפה, והם מופתעים כשהזהות יקרה בדרך אחרת: אוכל מיוחד, זמן מיוחד, בושה מיוחדת כשהשבוע מתבלגן. אני לא מציע לך את זה. אני מציע שיטת מטבח שכל משק בית יכול להשתמש בה. תבשל פעם אחת. תאכל מהעבודה הזאת לאורך הימים שאחרי. לשיטה לא אכפת איך אתה קורא לעצמך.
רעיונות לחטיפים בריאים הם רשימה אחרת, ואני לא מדפיס אותה מחדש. רשימת חטיפים מועילה כשאתה בוחר מה להשאיר בהישג יד. זה על המאמץ העיקרי להאכיל אנשים, כולל את עצמך, כשאותה שקית עולה יותר ממה שעלתה. 6 טיפים להיות יזם בריא עוסקים בחיי עבודה ובגוף. גוף בריא, רוח בריאה הוא הקשר הארוך יותר בין השניים. להתאהב בתהליך, התוצאות של תזונאי, הוא העמדה שאני רוצה שתשאיל: תאהב את העבודה החוזרת, לא את החשיפה. אמנות ההרפיה שייכת כאן רק כאזהרה. מטבח שאתה מתייחס אליו כמופע נוסף לא ירגיע אותך, והוא לא יחסוך כסף. הוא יהפוך לעבודה שנייה עם תאורה טובה יותר.
הקבלה היא דוח האינפלציה. תקרא אותה, כדי לדעת אילו מזונות באמת זזו, ותבשל מהעובדות האלה ולא מסיסמה על "לאכול נקי". נקי אינו מחיר. שעועית, אורז, ביצים, ירקות עונתיים, סיר מרק, עוף צלוי שמשתמשים בו עד שהוא נגמר: אלה מחירים וארוחות. הם גם, אם אתה בונה את הצלחת בקצת תשומת לב, דרך להישאר שבע בלי להצטרף לשום דבר.
לבשל פעם אחת זאת אומרת מפגש אחד שמייצר אוכל ליותר מאכילה אחת. זה לא אומר יום ראשון שהורס אותך ומקרר מלא ארוחות שאתה שונא עד יום רביעי. תבחר נפח שבאמת תאכל. סיר מרק, תבנית ירקות צלויים, סיר דגנים, רוטב שיכול לשבת על ביצים או על אטריות או על הלחם שאתה כבר קונה. שניים או שלושה רכיבים, מבושלים בזמן שאתה כבר במטבח, יאכילו יותר ימים ממנה מפוארת אחת שאתה לא רוצה לראות שוב. המנה המפוארת היא תחביב. הרכיבים הם שיטה. תחביבים מותרים כשאתה רוצה אותם. שיטות הן מה שאתה צריך כשהחשבון עלה.
למפגש צריך אות, אחרת הוא יפסיד לאוכל המוכן שלא דורש החלטה. תקשור אותו לקנייה שאתה כבר עושה, או אחר הצהריים הקצר שבו יום העבודה נגמר. לתת ליום הקצר לסיים את העבודה הוא הרשות לערב שאינו משמרת שנייה ליד שולחן. סיר יכול לחיות בערב הזה. סיר לא יכול לחיות בערב שכבר מכרת לרשימה זוהרת. למה מנוחה יכולה להפוך אותך לערני יותר הוא החצי השני. אדם עייף מדי לבשל יקנה את הארוחה היקרה ויקרא לזה כישלון של אופי. לעתים קרובות זה כישלון של סיום. תסיים את העבודה. אחר כך תבשל, בקנה מידה שמשאיר אותך מסוגל לעשות את זה שוב בשבוע הבא.
תכתוב את האכילה, לא רק את הבישול. "מרק בצהריים שלושה ימים, ביצים וירקות בערב, שאר הסיר ביום הרביעי" היא תוכנית. "בישלתי בכמויות" היא התרברבות. התוכנית היא מה שחוסך את הכסף. אוכל שמת בירכתי המקרר אינו חיסכון. זה חשבון גבוה יותר עם פנים אחראיות. תבשל את מה שמשק הבית שלך אוכל. אם מישהו לא יאכל את המנה המוסרית, המנה המוסרית היא בזבוז. תשאל, ואז תבשל. משק בית אינו הערכת עובדים, וצלחת אינה ציון.
אתה לא צריך דת אוכל חדשה כדי לאכול טוב תחת לחץ. אתה צריך דפוס משעמם מספיק כדי לחזור עליו. צלחת האכילה הבריאה של הרווארד היא ציור של פרופורציות, לא חברות. ירקות ופירות תופסים את החלק הגדול ביותר. דגנים מלאים תופסים רבע. חלבון בריא תופס רבע. מים הם המשקה, לא משקה מתוק. בשמנים משתמשים, לא פוחדים מהם, ולא מבלבלים אותם עם סיר טיגון עמוק כאישיות. אתה יכול לפגוע בדפוס הזה עם אוכל זול. ירקות קפואים הם ירקות. שיבולת שועל היא דגן. ביצים ושעועית הם חלבון. הצלחת לא מבקשת ממך להיות מעניין. היא מבקשת ממך לכסות את הבסיס לעתים קרובות יותר מאשר לא.
ההנחיות התזונתיות לאמריקאים, 2020-2025, הן הדפוס הרשמי של ארצות הברית לשנים האלה, מסמך ממשלתי, לא מועדון. תשתמש בהן כהפניה לדפוס תזונה לאורך חיים, כולל איך משק בית מאכיל את עצמו, לא כתסריט שאתה חייב להציג בכל ארוחה. דפוס שורד שבוע שבו ארוחת ערב אחת היא מרק פשוט. תסריט נשבר, והשבר הוא המקום שבו אנשים קונים את האוכל היקר הישן ומוסיפים אשמה בלי תוספת מחיר. אשמה אינה בהנחיות. אל תייבא אותה.
דף העובדות של ארגון הבריאות העולמי על תזונה בריאה מתאר אותו סוג של דפוס למפה רחבה יותר: פירות, ירקות, קטניות, אגוזים ודגנים מלאים, עם גבולות על סוכרים חופשיים, מלח, והשומנים שפוגעים כשהם שולטים. אני לא הופך את העמוד הזה למכסה שאתה חייב להגיע אליה לפני שמותר לך לאכול. אני משתמש בו כבדיקה של הסיר. אם הסיר הוא רק עמילן מזוקק ומלח, חסכת כסף ופספסת את הנקודה. תוסיף את הירק, את הקטנית, את הביצה. אם הסיר הוא רק חלבון יוקרתי שקנית כדי להרגיש רציני, פספסת את המחיר. השיטה עובדת כשהסיר גם ניתן לאכילה וגם ניתן לחזרה. שניהם. לא אחד.
הכסף זז בארוחות שאתה כבר לא קונה אחת אחת, ובאוכל שאתה כבר לא זורק. הוא לא זז כי הכרזת על אורח חיים. תשווה שני שבועות ביושר, עם קבלות, בדרך שבה הקבלה היא דוח האינפלציה מבקשת ממך להשוות פתקים. שבוע אחד של ארוחות בודדות שנקנו בעייפות. שבוע אחד של סיר שבישלת ובאמת אכלת. ההפרש הוא המספר שלך, לקוח משני השבועות האלה. שיטה שעובדת רק במחיר שמישהו אחר המציא היא מותג. שלך צריכה לשרוד את החנות שלך, את הכיריים שלך, ואת האנשים שלך.
בזבוז הוא הדליפה בתוך השיטה. תסמן את הקופסה ביום שבו תאכל אותה. תשים את האוכל שצריך לאכול קודם במקום שאתה רואה אותו. תבשל קצת פחות ממה שהאופטימיות מציעה, עד שתכיר את התיאבון האמיתי של השבוע. אופטימיות היא הדרך שבה מקררים נעשים קומפוסט. סיר קטן יותר, שנגמר, מנצח סיר הירואי, שמקוננים עליו. אם אתה גר לבד, אותו כלל מחזיק בקנה מידה קטן יותר. שתי מנות ותוכנית הן לבשל פעם אחת. שש מנות וערפל הם מיזם שתתעב.
זמן הוא העלות האחרת, וצריך לספור אותו. מפגש של שעה שמחליף ארבע קניות עייפות הוא בדרך כלל רווח. מפגש של שלוש שעות שמייצר אוכל שאף אחד לא אוהב הוא הפסד, גם אם המרכיבים היו זולים. להתאהב בתהליך אומר לאהוב תהליך שמתאים. תקצר את התפריט עד שהשעה אמיתית. תמלח כמו שצריך. תשתמש בחומצה, בעשבי תיבול ובחום כדי שהיום השני עדיין יהיה אוכל ולא עונש. יום שני שטעמו כפרה ישלח אותך בחזרה לארוחה היקרה עד יום חמישי. יום חמישי הוא המבחן. תצלם את יום ראשון אם אתה מוכרח. תשפוט את יום חמישי.
מחירים לא מבקשים את רשותך להישאר גבוהים. שיטה שאתה יכול לשמור שווה יותר מספרינט של אכילה מושלמת שנגמר באוכל מוכן ובנאום על להתחיל שוב ביום שני. תרגול אחד מנצח מופע של ינואר, והתרגול כאן הוא המפגש, חוזר, לא שם חדש בביוגרפיה. תשים את המפגש על השבוע כמו שאתה שם כל עבודה אחרת שאתה מתכוון לעשות. תקנה בשביל הסיר, לא בשביל פנטזיה של שתים עשרה מטבחים. תבשל. תאכל את זה. תרשום מה היית משנה. תעשה את זה שוב. השיטה היא הסיר. המותג בגדר רשות.
