Damien Soitout
Vino Market נמכרה באפריל 2024 היא השורה הבאה בעמוד הבית: אותה רשומה כמו מרץ, ואז חזרה אל השבוע שאחרי.
שורות של חביות הן מרתף, לא אגדה. מכירה היא שורה עם חודש עליה.
בלוק עמוד הבית שנקרא Vino Market נושא שורה: החברה נמכרה באפריל 2024. אתה יכול לקרוא אותה ב-Vino Market בעמוד הבית. Vino Market נמכרה באפריל 2024 היא השורה הזאת. בחודש שעבר העמוד אמר ש-CPF Pharma נמכרה במרץ 2024, והמאמר שליד השורה הזאת התייחס אליה כרשומה. החודש הזה לא מקבל יחס עשיר יותר כי זו הפעם השנייה. מכירה שנייה אינה דפוס שמותר לך לקשט. זה שם אחר, חודש אחר, אותו סוג של משפט. אם אני מספר לך על אפריל יותר ממה שהייתי מוכן לספר לך על מרץ, התחלתי סיפור שהעמוד לא מכיל.
הפיתוי חזק יותר בפעם השנייה. שורה אחת יכולה להיראות כמו צניעות. שתי שורות מתחילות להיראות כמו קריירה שמישהו יבקש ממך להסביר בארוחת הערב. ההסבר שהם רוצים הוא קונה, מספר, מוסר השכל על התזמון. העמוד נותן להם שם וחודש. זה המשפט שזר יכול לבדוק. Vino Market. נמכרה. אפריל 2024. מה שבעלים חייב לעצמו הוא היכולת להפסיק לדבר ברגע שהמשפט הזה אמיתי. ראיתי את הסגירה השנייה הופכת לרגע שבו אנשים נעשים ספרותיים. ספרותיות היא הדרך שבה רשומה הופכת למצב רוח. המרתף בתצלום הוא חביות בשורה. זו לא מטאפורה שאני מוכן לבזבז. השורה היא העניין. שורה אחת, ואז השורה הבאה, כל אחת מהן משעממת מספיק כדי לשרוד את השנה.
CPF Pharma, שנמכרה במרץ 2024, נשארת במקום שבו נכתבה. אתה לא פותח אותה מחדש כדי שאפריל ירגיש כמו פרק. פרקים הם הדרך שבה אנשים מבריחים סיבה. סיבה היא טענה. אם הסיבה אינה על העמוד, היא אינה חלק מהרשומה הציבורית, והרשומה הציבורית היא הגרסה היחידה שיחזרו עליה בלי שאתה בחדר. כתוב את השורה החדשה. השאר את השורה הישנה במנוחה. אחר כך השאר את שתיהן במנוחה. זו כל המשמעת, והיא לא נעשית מעניינת יותר כשעשית אותה פעמיים. היא נעשית הכרחית יותר, כי הקהל חושב עכשיו שאתה חייב להם סדרה.
המהלך שחשוב, ברגע שהשורה למעלה, הוא החזרה. מכירה שנרשמה בפומבי יש לה כוח משיכה. אנשים כותבים כדי לברך, כדי לדוג, כדי להיצמד לסיפור. השבוע שאחרי הוא לעבודה שלא נמכרה. מי עדיין צריך תשובה ממך. איזה לקוח נמצא באמצע משהו. איזה אדם בצוות לא החליף מעסיק רק כי עמוד בית שינה משפט. אני חוזר אל רשימה: שיחות שהן מעשיות, עמודים שחייבים להתאים לעובדה, וחתיכת עבודה רגילה אחת שאין לה שום קשר לסגירה. אם כל השבוע עוסק בסגירה, הסגירה אכלה את המפעיל.
הלקוח תמיד צודק הוא טיעון ישן יותר, מסוף 2021, על מתי יחסים עם לקוח צריכים להימשך ומתי לא. מכירה של חברה לא עונה על השאלה הזאת ללקוחות שנשארים מולך, במה שאתה עדיין מנהל. הם לא קנו אגדה. הם קנו דבר, תאריך, אדם שעונה. השבוע שאחרי אפריל הוא שבוע טוב להיות משעמם בשמם. אמור להם מה עדיין נכון. אל תספר להם סאגה על מה שהחליף ידיים. אם אינך עוד האדם שמשרת אותם, אמור את זה במשפט אחד, עם השם של מי שכן. מסתורין אינו שירות.
איזה סוג של יזם אתה נבחן בשבוע הזה ביושר רב יותר מאשר בשבוע שבו אתה מנסח כרזה. הסוג הוא ההתנהגות. האם אתה נעלם לתוך סיפור המכירה, או שאתה מתייצב לדלפק שנשאר? טעויות של עסק קטן כוללות בניית זהות מאירוע אחד. שני אירועים גם הם אינם אישיות. רעיונות לרווח הם תפעוליים או שהם קישוט. חברה שנמכרה אינה רעיון לרווח. היא עובדה עם חודש. הרווח, אם הוא עדיין הבעיה שלך, נמצא בעבודה שלא סגרת, ועדיין יש לו עלויות, לקוחות, ויום שלישי.
אם זו הסגירה הפומבית הראשונה שלך, העתק את אפריל רק כצורה. שם. נמכרה. חודש. שים את זה על העמוד שכבר נשא את השם. אם זו השנייה, שים לב למה שהפה שלך רוצה להוסיף ושלא הוסיף בפעם הראשונה. התוספת הזאת היא הסיכון. היא תהיה השוואה. «זו הייתה שונה.» שונה איך, במשפט שזר יכול לבדוק? אם אינך יכול לומר את זה בלי אדם או סכום שהעמוד לא מראה, אינך אומר את זה. השוואה היא הדרך שבה שתי שורות נקיות הופכות לסיפור עכור אחד. סיפורים עכורים הם מה שאנשים מצטטים, כי בוץ קל יותר לחזור עליו מחודש.
קרא את שתי השורות בקול, בהפרש של יום. מרץ. אפריל. אם אתה שומע את עצמך מספק רקמת חיבור, כתוב את רקמת החיבור ואז מחק אותה. רקמת חיבור היא כמעט תמיד מניע. מניעים מעניינים ולא יציבים. חודשים משעממים ויציבים. אני מעדיף את הגרסה המשעממת על עמוד בית, כי ראיתי את הגרסה המעניינת «מתוקנת» בידי מגיב שלא היה בחדר, ואז התיקון הופך לרשומה. אי אפשר להתווכח עם חודש. אתה תבלה שנים בוויכוח עם מניע שהמצאת כדי להישמע שלם.
העמודים של U.S. Small Business Administration על תכנון עסק הם לחברה שעדיין מתוכננת או שעדיין מנוהלת. אני שולח אנשים לשם בשבוע שאחרי מכירה כי הרפלקס הוא להפסיק לתכנן כל דבר, כאילו סגירה הייתה טקס סיום. היא לא. מה שאתה עדיין מפעיל עדיין צריך תוכנית שזר יכול ללכת לפיה: למי היא, מה היא מוכרת, ממה היא מסרבת. הפרסום של ארגון העבודה הבין-לאומי על יחסי עבודה בעסקים זעירים וקטנים הוא עמוד מחקר על האופן שבו חברות קטנות מאוד מתמודדות בפועל עם האנשים שעובדים בהן, בין מדינות. מכירה בעמוד הבית לא שולחת את הבעיה הזאת לפנסיה. אם אנשים עדיין עובדים איתך, הם צריכים לדעת מהו יום שני. שורה על אפריל לא אומרת להם. אתה אומר, בשבוע שאחרי, במילים שאינן הרמת כוסית.
עמוד ציבורי שמחזיק שמות של חברות ועמוד ציבורי שמחזיק ספרים קל לטשטש כשאתה במצב רוח של סיפור. הספרים הם ספרים. Vino Market הוא שם עם שורת מכירה. CPF Pharma הוא שם עם שורת מכירה מוקדמת יותר. כל אחד מהם קריא בפני עצמו. מבקר שרוצה את עובדת אפריל לא צריך לשרוד פסקה על ספר כיס. קורא שרוצה ספר כיס לא צריך לשרוד פסקה על סגירה. זו היגיינה רגילה. זו גם הדרך שבה אתה מונע מרשומה להפוך לקול של מותג.
העמוד של הבנק העולמי על מימון לעסקים קטנים ובינוניים מתאר סוג של חברות שחיות ומתות לפי השאלה אם אפשר לקרוא לכסף ולעבודה בשם פשוט. לרובן לעולם לא ייכתב כתבה על הסגירה שלהן. יהיה להן משפט, אם יהיו זהירות, או שמועה, אם לא. אפריל הוא המשפט שלי לשם הזה. הוא זמין לכל מי שרוצה מודל של הפעם השנייה: אל תשדרג את המודל. חזור על הצורה. חזור אל השבוע. שרת את האדם שעדיין לקוח של משהו שאתה עדיין עומד מאחוריו. תן לחביות להיות חביות.
המסגרת המושגית לדיווח כספי מבקשת מידע שאדם מחוץ לחדר יכול להשתמש בו. חודש ושם עוברים את המבחן הזה. מצב רוח לא. אני לא מתייק עמוד בית תחת תקן חשבונאי. אני משתמש באותו אינסטינקט. כתוב את מה שאפשר לבדוק. עצור כשהעמוד עוצר.
