איך לבקש עזרה שיש לה שם

בקש עזרה שיש לה שם: משימה אחת, וסוג אחד של אדם. בקשה מעורפלת לא מגיעה לאף אחד.

עזרה מתחילה כשלמשימה יש שם והאדם שמולך הוא זה שיכול לשאת אותה.

בקשה מעורפלת לא מגיעה לאף אחד

אנשים אומרים שביקשו עזרה וששום דבר לא השתנה. לעתים קרובות הם הכריזו על רגש. הם אמרו שהם מוצפים, או שהכול הרבה, או שיד לא הייתה מזיקה. המשפט היה נכון, והוא לא נקב בשם של משימה ולא בשם של אדם. לבקש עזרה שיש לה שם פירושו שאתה בוחר משימה אחת וסוג אחד של אדם, ואומר את שניהם בקול. "אני צריך שתיקח את שיחת הלקוח של יום חמישי, ואני צריך את ההערות בחזרה עד חמש." "אני צריך מנהל שיכול לשנות את המועד הזה." "אני צריך קלינאי, כי לא ישנתי כמו שצריך כבר שלושה שבועות." על כל אחד מאלה אפשר לענות. על "אני מתקשה" אפשר רק לגלות אהדה.

אל תתבייש לבקש עזרה הוא הרשות. הבושה אמיתית, והיא מעדיפה משפט מעורפל, כי משפט מעורפל אי אפשר לסרב לו באופן שאתה חייב לשמוע. לבקשה עם שם אפשר לסרב. הסיכון הזה הוא המחיר של בקשה שאפשר גם לקבל. איך לשפר את האינטליגנציה הרגשית שלך כולל את היכולת לומר מה אתה צריך בלי לגרום לאדם האחר לנחש. ניחוש מרגיש מנומס. הוא מפיל את עבודת ההגדרה על מישהו שלא יכול לראות את השבוע שלך מבפנים. אתה יכול. תן שם לחתיכה.

אני משתמש בכרטיס קטן כשאני עומד "לפנות", וזה ביטוי שבדרך כלל אומר שאני עומד להיות מעורפל. בכרטיס שתי שורות. משימה. אדם. אם אני לא יכול למלא את שתי השורות, אני עדיין לא שולח את ההודעה. או שאני מקטין את המשימה עד שהיא מתאימה לאדם אחד, או שאני מודה שמה שרציתי היה נחמה ולא עזרה. נחמה מותרת. זו בקשה אחרת, וגם לה צריך להיות שם: "אני לא צריך שתתקן את זה. אני צריך עשרים דקות כדי לומר את זה בקול." זה עדיין שם. זה אומר לאדם האחר איך נראית הצלחה, וזה עוצר אותו מלעשות פעולה שלא רצית.

תן שם למשימה לפני שאתה נותן שם לרגש

משימה היא דבר שאדם יכול לעשות, לסרב לו, או לנהל עליו משא ומתן מחדש. להזיז פגישה. לקרוא עמוד. לכסות שעה. להשאיל כלי מסוים. לשבת איתך בזמן שאתה מתקשר למרפאה. לשנות סידור תורנות. להאריך מועד במספר ימים שנאמר. רגשות חשובים, והם מפרט גרוע. "אני מרגיש מאחור" יכול להיות שאתה צריך שיורידו דוח אחד מהשולחן שלך, ויכול להיות שאתה צריך רופא. אלה בניינים שונים. התחל במשימה שאתה יכול להצביע עליה. אם הרגש נשאר אחרי שהמשימה טופלה, למדת שהמשימה לא הייתה כל הבעיה, ואתה יכול לתת שם לבאה.

איך להתמודד עם הטינה של מישהו שייך למה שבא אחרי בקשה שקיבלה שם רע. אם אתה מבקש מאדם לספוג את כל השבוע שלך, הוא עשוי לעשות את זה פעם אחת ולנטור לך אחר כך. הטינה היא מידע. ביקשת העברה של החיים שלך, והוא שמע העברה של הערב שלו. למשימה עם שם יש קצוות. הקצוות הם מה שהופך "כן" לבר קיימא. איך להעלות את רמת האמפתיה שלך היא המיומנות המראה: כשמישהו מבקש ממך, עזור לו למצוא את המשימה אם הוא לא מצליח למצוא אותה בעצמו. "מה החתיכה האחת שאני יכול לקחת?" היא תשובה טובה יותר מהצעה כללית "להיות שם", אלא אם להיות שם הוא באמת המשימה.

הרגל מוכן כשהוא משעמם אותך היא הדיסציפלינה השכנה, ואני מזכיר אותה פעם אחת. התרגול המשעמם הוא מה שאתה עושה בעצמך, בימים שלא דורשים אדם אחר. עזרה היא מה שאתה מבקש כשהמשימה כבר אינה תרגול. לערבב ביניהן מייצר שני כישלונות. אתה מבקש מקהל למחוא כפיים להרגל שפשוט היה עליך לשמור. או שאתה מנסה לעבור בהרגל עומס, מחלה, או אבל שצריך בן אדם עם שם. אבל ציבורי מאריך ימים יותר מהכותרת הוא התזכורת שחלק מהמשקלות ישנים. הבקשה יכולה להיות על משקל ישן: שיחה אחת, מטלה מעשית אחת, שעה של חברה ביום השנה. עדיין יש לה שם. רגש ישן בלי משימה הוא דבר שאתה סוחב לבד בזמן שאתה אומר לאנשים שאתה בסדר.

לעבודה יש דלתות משלה

בעבודה, סוג האדם קבוע לעתים קרובות לפי סוג הסיכון. דפי הסטרס של ה-Health and Safety Executive הם המקום שממנו מעסיק בבריטניה מתחיל: להעריך סטרס שקשור לעבודה ולפעול לפי ההערכה, כולל הסימנים והחובות שבאים אחר כך. המרכז כאן: סטרס ב-HSE. אם הבקשה שלך היא על עומס, שעות, או האופן שבו התפקיד מתוכנן, האדם שיכול לעזור הוא זה שיכול לשנות את התנאים האלה. עמית יכול לכסות שעה. עמית לא יכול לעצב מחדש את התפקיד. בקש מהעמית את השעה. בקש מהמנהל, או מהנציג שיושב בתהליך הזה, את העיצוב מחדש.

דף העובדות של ארגון הבריאות העולמי על בריאות הנפש בעבודה מתאר למה העיצוב חשוב, במונחים שיושבים בהנחיה שלו כבר כמה שנים. עבודה הוגנת יכולה להגן על בריאות הנפש. היא יכולה לתת מקור מחיה, תחושת תכלית והישג, יחסים, ושגרה. הסיכונים, שהדף קורא להם סיכונים פסיכוסוציאליים, כוללים עומס יתר, שליטה נמוכה על העבודה, שעות ארוכות או לא חברתיות או לא גמישות, בריונות והטרדה, תפקיד לא ברור, דרישות סותרות מהבית ומהעבודה, וחוסר ביטחון תעסוקתי. הפעולות שהדף מקבץ הן למנוע את הסיכונים האלה על ידי שינוי התנאים, להגן ולקדם את בריאות הנפש דרך המיומנויות של מנהלים ועובדים, ולתמוך באנשים שכבר חיים עם מצב של בריאות הנפש כדי שיוכלו להשתתף בעבודה. הכשרת מנהלים, בתיאור הזה, היא על זיהוי מצוקה, הקשבה, והבנה איך העבודה עצמה יוצרת עומס. הכשרת עובדים היא על אוריינות וסטיגמה. התמיכה כוללת התאמות סבירות: שעות גמישות, זמן נוסף למשימה, מטלה מותאמת, זמן להגיע לתור רפואי, פגישת תמיכה קבועה עם ממונה. הדף כאן: בריאות הנפש בעבודה.

השתמש ברשימה הזאת כתפריט של בקשות עם שם. "אני צריך שהמועד יזוז בשבוע" היא התאמה שאתה יכול לבקש. "אני צריך להחליף את המטלה הזאת, כי הנוכחית שמה אותי בתוך הקונפליקט כל יום" היא אחרת. "אני צריך שלישיבת הצוות יהיה סדר יום כדי שלשעה יהיה סוף" הוא תנאי, וזה גם סוג השינוי הארגוני שאליו מצביע צד המניעה של הדף. "אני צריך שתשים לב שאני טובע" זו עדיין לא בקשה. תרגם אותה. איך לעזוב קצב שעדיין משלם היא הגרסה האישית הארוכה יותר: קצב יכול להיראות מוצלח ועדיין להיות סיכון. לעזוב אותו, או לשנות אותו, מתחיל בשינוי אחד עם שם, שמוצע לאדם שיכול לאשר אותו.

קואץ' וקלינאי הם דלתות שונות

האם אני צריך קואץ' או פסיכולוג? היא השאלה שממיינת את סוג האדם מחוץ לפירמה. קואץ' הוא למיומנות ולרף. אתה שוכר אחד כשאתה כבר יכול לומר את המיומנות: לדבר אל חדר, לכתוב את התוכנית, לנהל את השבוע. המשימה היא המיומנות, האדם הוא קואץ', והסוף הוא ביצוע שאפשר לראות. פסיכולוג, רופא, או קלינאי אחר הוא למצב: שינה שנשברה, מצב רוח ששיטח את השבוע, פאניקה, אבל שעצר אותך מלעשות דברים רגילים, מחשבות שמפחידות אותך. אלה לא נושאים של קואצ'ינג. להתייחס אליהם כאל נושאי קואצ'ינג דוחה את הדלת שבאמת יכולה לעזור.

MedlinePlus מציב את הסף בשפה מעשית. סטרס הוא האופן שבו המוח והגוף מגיבים לאתגר. סטרס קצר יכול לדחוף מועד עד הסוף. סטרס שנמשך יכול להזיק לבריאות. הדף אומר לך לקבל עזרה מאיש מקצוע רפואי אם תסמינים חמורים נמשכים שבועיים או יותר: קושי לישון, שינויים באכילה שמזיזים את המשקל שלך באופן שאינך רוצה, קושי לקום מהמיטה בגלל מצב הרוח, קושי להתרכז, אובדן עניין במה שאתה בדרך כלל נהנה ממנו, או אי יכולת לעשות את הפעילויות היומיות הרגילות שלך. הוא אומר לך לקבל עזרה מיד אם הסטרס גורם למחשבות על התאבדות, לתחושה שאינך יכול להתמודד, או לעלייה בשימוש בסמים או באלכוהול. איש מקצוע עשוי אז להפנות אותך לאיש מקצוע לבריאות הנפש. הדף כאן: סטרס. אם המתח כולל מחשבות על התאבדות, עשה את זה באותו היום. בארצות הברית אתה יכול להתקשר או לשלוח הודעה ל-988. במקום אחר, השתמש בקו החירום המקומי או במרפאה שאליה אתה יכול להגיע היום.

הבא בקשה עם שם גם אל החדר הזה. "ישנתי רע במשך שלושה שבועות ואני צריך הערכה" היא בקשה שמרפאה יכולה לקבוע. "אני לא אני" זה נכון וקשה יותר למיון. אתה לא צריך אבחנה לפני שמותר לך לבקש. אתה צריך את משך הזמן ואת התפקוד: מה השתנה, כמה זמן, ומה אתה כבר לא יכול לעשות. זה השם. הקלינאי מספק את הקטגוריה. העבודה שלך היא להגיע עם עובדות השבוע, לא עם תיאוריה על האישיות שלך.

אדם אחד, ואז תפסיק להוסיף אנשים

בקשה עם שם נכשלת בדרך שנייה כשאתה שולח אותה לחמישה אנשים בבת אחת. כל אחד מניח שאחר יפעל. או שכל החמישה פועלים, ואתה מבלה את היום הבא בניהול העזרה. בחר את האדם שהתפקיד שלו תואם את המשימה. בקש מהאדם הזה. תן לו זמן שבו כן או לא מועילים. אם הוא אומר לא, בקש מהאדם הנכון הבא, עם אותה משימה, ואמור לו את האמת על התזמון. אל תרחיב את המשימה מפני שהאדם הראשון היה אדיב. אדיבות אינה יכולת.

כתוב את הבקשה בשלושה משפטים. מה המשימה. למה האדם הזה הוא מי שיכול לעשות אותה. מתי אתה צריך את התשובה. ואז עצור. הקדמה ארוכה על האופי שלך, על התודה שלך, ועל הפחד שלך להיות נטל קוברת את המשימה, והיא מבקשת מהאדם האחר לנחם אותך לפני שהוא יכול להחליט. אתה יכול לומר תודה בשורה אחת. אתה יכול לומר שהבקשה מוגבלת. ואז תן להם לענות. איך לשפר את האינטליגנציה הרגשית שלך כולל את זה ששורדים את ההפסקה אחרי שביקשת. ההפסקה אינה סירוב. זה אדם שמסתכל על השבוע שלו.

אם העזרה מעשית, סכם את המסירה. מי אומר ללקוח. איפה הקובץ יושב. מה פירוש "גמור". אם העזרה קלינית, סכם את התור הבא לפני שאתה יוצא מהראשון, או רשום את המספר שאליו תתקשר אם השבוע יחמיר. מעקב מעורפל הוא האופן שבו בקשה טובה מתאדה. השם כולל את הצעד הבא. אבל ציבורי מאריך ימים יותר מהכותרת, כשזה הנושא, מקבל את אותו מבנה: אדם אחד, שעה אחת, תאריך אחד. אתה לא מבקש מהעולם לזכור. אתה מבקש מאדם אחד להופיע בשביל חתיכה מזה.

בקש, ואז תן לתשובה להיות תשובה

ההרגל שאני רוצה שתיקח איתך קצר. לפני סוף השבוע הזה, כתוב משימה אחת שאדם אחר באמת יכול לשאת. כתוב את סוג האדם שיכול לשאת אותה: עמית, מנהל, חבר, קואץ', קלינאי. בקש מהאדם הזה בשלושה משפטים. קבל לא כמידע על יכולת, ובקש בדלת הנכונה הבאה אם המשימה עדיין אמיתית. אם התסמינים ברשימה של MedlinePlus כבר נמשכים שבועיים, הפוך את האדם לקלינאי ואת המשימה להערכה. אם הסכנה מיידית, השתמש בדלת החירום היום.

אל תתבייש לבקש עזרה, איך להתמודד עם הטינה של מישהו, האם אני צריך קואץ' או פסיכולוג?, ואיך להעלות את רמת האמפתיה שלך יושבים ליד הבקשה. הם על אומץ, תיקון, מיון, ותשומת לב. המשפט שהופך אותם למועילים הוא המשפט שיש בו שם. איך לעזוב קצב שעדיין משלם, והרגל שאתה יכול לשמור בלי קהל, עדיין יהיו שם אחרי הבקשה. הם לא מחליפים אותה. חיים יכולים להחזיק תרגול משעמם ובקשה ברורה באותו חודש. התרגול שומר אותך יציב. הבקשה מזיזה את החתיכה שמעולם לא היה עליך לשאת לבד.

מאמרים קשורים: אבל ציבורי מאריך ימים יותר מהכותרת, הרגל מוכן כשהוא משעמם אותך, איך לעזוב קצב שעדיין משלם.