הרגל מוכן כשהוא משעמם אותך

הרגל מוכן כשהוא משעמם אותך. שמור על התרגול הקהה. התרגשות אומרת שההרגל עדיין מופע.

אותו ספל, אותה מזיגה. הרגל מוכן כשהדקה הזאת כבר לא צריכה קהל.

התרגשות היא עדיין מופע

הימים הראשונים של תרגול מרגישים כמו אירוע. אתה שם לב לשעה. אתה שם לב לעצמך עושה את זה. אתה רוצה לספר למישהו, או שאתה רוצה את ההרגשה שהתחלת. ההרגשה הזאת אמיתית, והיא מועילה בערך שבוע. היא גם מופע. התרגול עדיין משהו שאתה מציג, גם אם הקהל היחיד הוא אתה. הרגל מוכן כשהוא משעמם אותך. שעמום, במובן הצר הזה, אומר שהפעולה עברה מהבמה אל היום.

אני רואה את זה בכל ינואר, כולל זה. לוח השנה רק התהפך. אנשים מכריזים על שעה חדשה, גוף חדש, כלל חדש על הטלפון. ההכרזה היא החלק המרגש. איך להניע את עצמך כל יום נקרא לעתים קרובות כחיפוש אחר הניצוץ הזה. הניצוץ הוא מבחן גרוע. אם התרגול קורה רק כשאתה מרגיש דלוק, עדיין אין לך הרגל. יש לך מצב רוח עם לוח זמנים צמוד.

החלף החלטות לשנה החדשה במטרות היא התיקון הנכון לנאום, והיא עדיין לא התיקון לשבוע. מטרה עדיין יכולה להיות מבוצעת. אתה יכול לכתוב אותה במחברת יפה ולהרגיש גמור. התרגול מתחיל כשהמחברת סגורה ואותה פעולה קטנה מופיעה ביום שלישי רגיל, בלי שאף אחד צופה ובלי משפט טרי לפרסום. נצח את הדחיינות שייך לכאן גם. עיכוב אוהב מופע, כי מופע אפשר לדחות עד שהתנאים נראים ראויים. פעולה קהה לא מחכה לתנאים ראויים. היא מחכה לשעה שכבר נתת לה שם.

שעמום הוא התרגול שמגיע

שעמום קל לקרוא לא נכון. אנשים מתייחסים אליו כסימן שהתרגול קטן מדי, או שהם בחרו את החיים הלא נכונים. אני מתייחס אליו כסימן שהחידוש נשרף. חידוש הוא מה שהדעת משתמשת בו כדי להישאר מעוניינת בדבר שהיא עדיין לא קיבלה כרגיל. כשהחידוש הולך, נפתחות שתי דרכים. דרך אחת היא להעלות את ההימור כדי שהרגש יחזור: אימון קשה יותר, הבטחה פומבית, כלי חדש. הדרך האחרת היא לשמור על הגרסה הפשוטה. הדרך השנייה היא ההרגל.

התאהב בתהליך והתוצאות יבואו מצביע על אותה דלת מהצד השני. אהבה, בכותרת הזאת, אינה התאהבות. התאהבות היא התרגשות. אהבה לתהליך היא מה שנשאר כשהתהליך כבר לא מחמיא לך. אתה מכין את הקפה. אתה הולך באותם רחובות. אתה פותח את אותו עמוד עבודה ומסיים את החלק הבא שלו. השגרה שלי היא עמוד מהסוג הזה. שגרה שעדיין צריכה כיתוב היא שגרה שאתה עדיין מוכר לעצמך.

יש מבחן פשוט שאני משתמש בו. אם היה לך קצת מביך לתאר את התרגול כי הוא נשמע פשוט מדי, הוא כנראה מוכן. "מזגתי את החלב ואחר כך עבדתי ארבעים דקות" לא עושה סיפור. זה עושה יום. אם אתה צריך סיפור, ההרגל עדיין באודישן. איך לעזוב קצב שעדיין משלם היא הגרסה הארוכה יותר של המבחן הזה, מיושמת על חיי עבודה שלמים. קצב יכול לשלם ועדיין להיות מופע. לעזוב אותו, או לשמור אותו, שניהם דורשים תרגול ששורד אחרי שהרגש של הדרמה יצא מהחדר.

שנה חדשה היא שבוע רועש

השבוע הראשון של ינואר הוא מעבדה גרועה להרגלים, והוא השבוע שרוב האנשים משתמשים בו. הכל רם יותר. החנויות מלאות התחלות טריות. חברים משווים תוכניות. הדעת שלך מוכנה להאמין שלהחלטה שהתקבלה בשני לחודש יש פיזיקה אחרת מהחלטה שהתקבלה במרץ. אין לה. הפיזיקה היא חזרה. השבוע הרועש הוא רק שבוע.

מה שאני עושה עם השבוע הזה הוא לכווץ את התרגול עד שהוא יכול לשרוד יום חמישי קהה. לא יום חמישי הרואי. יום חמישי שבו החדשות רגילות, השינה הייתה ממוצעת, ואף אחד לא ימחא כפיים. אם התרגול לא יכול לחיות שם, הוא תוכנן להכרזה. הצלחה שלעולם אינך מפרסם היא עדיין הצלחה הוא הרישום ששייך ליד זה. התוצאה שלעולם לא מגיעה לפיד היא לעתים קרובות התוצאה שהייתה משעממת מדי לכיתוב, וזו בדיוק הסיבה שהיא נספרת. אני מזכיר את היצירה הזאת פעם אחת, כי הרישום הפרטי וההרגל הקהה הם אותה משמעת שנראית בשני ימים.

רישום פרטי אינו יומן של רגשות. הוא שורה קצרה על מה שנעשה. MedlinePlus, בעמוד שלו על לחץ, שם את אותה תנועה בשפה קלינית: החלט מה חייב להיעשות עכשיו ומה יכול לחכות, והתמקד במה שעשית, ולא במה שלא יכולת לעשות. את השורה הזאת קל לדלג עליה כי היא לא מרגשת. היא השורה שמונעת מהרגל להפוך לכתב אישום. העמוד כאן: לחץ. לחץ, כפי שהעמוד ההוא מגדיר אותו, הוא הדרך שבה המוח והגוף מגיבים לאתגר או לדרישה. הורמונים עושים אותך ערני ומוכן לפעול. טלטלה קצרה יכולה לעזור לך לסיים מועד. לחץ שנמשך שבועות אומר לגוף שהוא עדיין תחת איום. הרגל שתלוי בערנות הזאת לווה ממערכת החירום כדי לעשות עבודה רגילה.

מה הגוף עושה בזמן שההרגל קהה

הגוף לא צריך שהתרגול יהיה מעניין. הוא צריך שהתרגול יחזור בקנה מידה שהוא יכול לספוג. ה-NHS שם מערך פשוט של מהלכים ליד העובדה הזאת, בעמוד שלו של מפיגי לחץ. היה פעיל, כי תנועה לא תמחק בעיה והיא יכולה להנמיך את העוצמה הרגשית מספיק כדי שתראה את הבעיה בבהירות. קח שליטה על החלק שאתה באמת יכול לגעת בו. התחבר לאנשים, כי צרה שנאמרת לעמית או לחבר משנה לעתים קרובות צורה. שמור קצת זמן שאינו עבודה. עבוד על המשימות שמשנות את התוצאה, וקבל שהיום לא יחזיק הכל. העמוד הוא הרשימה של ה-NHS: 10 מפיגי לחץ.

קרא את הרשימה הזאת כמערך של תרגולים קהים, לא כלוח מצב רוח. הליכה שיכולת לתאר במשפט אחד היא מספיק פעילות. גבול שאתה שומר בלי להכריז עליו הוא מספיק שליטה. ארוחה עם מישהו, עם הטלפון עם הפנים למטה, היא מספיק חיבור. שום דבר מאלה לא ירשים זר. זו הנקודה. ה-NHS גם מציע להציב לעצמך אתגר, כמו שפה חדשה או ספורט חדש, כי אתגר יכול לבנות ביטחון. אני משתמש בהצעה הזאת בזהירות. אתגר הוא איך אתה נכנס. שעמום הוא איך אתה יודע שנשארת. אם הגרסה היחידה שאתה מכבד היא הגרסה שעדיין מרגישה כמו אתגר, תתחיל מחדש כל חודש ותקרא להתחלה מחדש צמיחה.

עבודה מוסיפה שכבה משלה. עמודי הלחץ של ה-Health and Safety Executive הם המקום שמעסיק מתחיל בו: להעריך את הסיכון של לחץ שקשור לעבודה, ולפעול לפי מה שההערכה מראה, כולל הסימנים והחובות שבאים אחר כך. המוקד כאן: לחץ HSE. הרגל אישי לא מחליף את ההערכה הזאת. אם העומס, השעות, או התפקיד הם הדרישה, טקס בוקר לא ייתן להם שם חדש. מה שהטקס יכול לעשות הוא למנוע ממך לבצע החלמה לקהל בזמן שהדרישה האמיתית יושבת לא נגועה. תן שם לדרישה בשורה משלה. אחר כך עשה את הדבר הקטן החוזר ששייך לך.

שמור על הגרסה הקהה

כשתרגול משעמם אותך, הפיתוי הוא לשפר אותו עד שהוא מרגיש חי שוב. לפעמים השיפור אמיתי. הליכה שנעשתה קלה מדי יכולה לגדול בעשר דקות. בלוק עבודה שנעשה אוטומטי יכול לקחת עמוד קשה יותר. רוב הזמן, בחודש הראשון, ה"שיפור" הוא דרך להרגיש שהמופע חוזר. נעליים חדשות. אפליקציה חדשה. רצף פומבי. כלל קשה יותר מזה שאתה יכול לשמור ביום רע. עשיתי את כל אלה. השבועות ששינו את העבודה שלי היו השבועות שבהם סירבתי לשדרוג ושמרתי על הגרסה שיכולתי לעשות חצי ישן.

איך לבקש עזרה שיש לה שם יושב ליד זה, והוא מיומנות אחרת. הרגל קהה הוא משהו שאתה עושה לבד. עזרה היא משהו שאתה מבקש מאדם מסוים למשימה מסוימת. אל תהפוך את ההרגל לבקשה לעידוד. עידוד מחזיר את הקהל. אם אתה צריך אדם, תן שם לאדם ותן שם למשימה: עמית שייקח פגישה אחת, חבר ללכת איתו בימי חמישי, איש מקצוע קליני אם המאמץ הפסיק להיות רגיל. ההרגל נשאר שלך. הבקשה נפרדת, ויש לה שם.

יש גם חסד בשעמום שאנשים מפספסים. תרגול שאתה כבר לא צריך לעודד את עצמך אליו עולה פחות קשב. קשב הוא הדבר הנדיר. לחץ קצר טווח מוציא אותו. הרגל שהתיישב מחזיר אותו. אתה מוזג את החלב, אתה מתחיל את העבודה, ושאר הדעת פנוי לבעיה שבאמת צריכה החלטה. לכן אני סומך על הגרסה המשעממת יותר מאשר על הגרסה שהייתי מצלם. התצלום הוא הוכחה שאני עדיין מוצא את עצמי מעניין. השעה שלא צולמה היא הוכחה שהעבודה קרתה.

ההרגל מוכן כשאתה מפסיק להכריז עליו

אז המבחן בתחילת השנה הזאת קטן. בחר תרגול אחד שעדיין היה הגיוני במרץ, כשאף אחד לא מדבר על התחלות טריות. עשה אותו קטן יותר מההתלהבות שלך. עשה אותו ביום שבו הוא משעמם אותך, וכתוב רק מה שנעשה. אם אתה צריך נאום כדי להתחיל, זה עדיין מופע. אם אתה יכול להתחיל בלי נאום, ההרגל הגיע.

הישאר בחברת העמודים הישנים יותר שכבר אומרים את זה במילים שלהם. איך להניע את עצמך כל יום, החלף החלטות לשנה החדשה במטרות, נצח את הדחיינות, התאהב בתהליך והתוצאות יבואו, והשגרה שלי, כולם על להישאר עם תרגול אחרי שהרגש הראשון דעך. השתמש בהם כתזכורות לעבודה, והשתמש בשעה הקהה שלך כהוכחה. הגוף יגיד לך אם השעה גדולה מדי. לוח השנה יגיד לך אם שמרת אותה רק כשהיא הייתה חדשה. שעמום, שנפגש בלי עיצוב מחדש, אומר לך שאתה יכול להמשיך.

מאמרים קשורים: איך לבקש עזרה שיש לה שם, הצלחה שלעולם אינך מפרסם היא עדיין הצלחה, איך לעזוב קצב שעדיין משלם, איך להניע אחרים.