Damien Soitout
בחיים כמו בעסקים, הכול משא ומתן, מחוזה עבודה ועד מה לראות בערב. הפנים, הידיים, הזרועות ותנוחת הגוף מגלים מה האדם שמולך חושב, מרגיש, ומוכן לוותר.
בחיים, כמו בעסקים, הכול עניין של משא ומתן. אתה עושה את זה כל יום. זה יכול להיות משא ומתן על חוזה לעבודה חדשה, משכורת טובה יותר, הלוואה מהבנק שלך, קניות בשוק פשפשים, או פשוט משא ומתן עם בן או בת הזוג שלך על מה לראות ב-Netflix הערב. משא ומתן הוא חלק בלתי נמנע מהחיים... ולא תמיד נעים.
כשאתה מנהל משא ומתן, כל צד רוצה לתת אשליה של שליטה כדי שתהיה לו היד העליונה. וכולנו היינו רוצים לדעת מה האחר חושב או מרגיש. הם נכנסים למשא ומתן בתחושת ביטחון? הם עומדים על ההצעה שלהם או שהם מוכנים להתפשר? אתה מרוצה מההצעה שעל השולחן? אם רק היינו יודעים את התשובות לשאלות האלה, אז יכולנו לקבוע בביטחון רב יותר ובדיוק רב יותר את הצעד הבא שלנו.
למזלנו, אפשר לקרוא את האדם שמולך. כולם פולטים רמזים לא מילוליים שיכולים לעזור לך לקבוע מה האדם האחר חושב ו/או מרגיש. בלי קשר לפרצוף הפוקר שלהם. למעשה, הפעולות הלא מילוליות שלנו מדברות הרבה יותר חזק מהמילים שלנו. הופתעתי מאוד כשלמדתי לראשונה ש-55% מהתקשורת היא לא מילולית, 38% מהתקשורת היא טון הדיבור, ורק 7% מהתקשורת באים מהמילים שאנחנו אומרים.
אם אתה מרגיש שהפנים שנעשו לא תואמות את המילים שנאמרו, סביר מאוד שהם לא שולטים בנושא או שהם לא מרגישים משוכנעים ממה שאתה אומר. למישהו שבטוח בעצמו יהיו הבעות פנים שתואמות את המילים. למשל, אני בטוח שפעם או פעמיים בן או בת הזוג שלך אמרו לך שהם שונאים אותך, אבל עם חיוך נחמד וקצת אדמומיות בלחיים. מה שאומר שהוא לא מתכוון שהוא או היא באמת שונאים אותך. המילים חייבות להתאים לפנים.
ידיים אומרות הרבה על אדם. למשל, מישהו שנוגע הרבה בפנים, באף, באוזניים או בסנטר יכול להעיד שהוא משקר או לא בטוח, מעורער.
גם בפגישה, פנים אל פנים ליד שולחן כתיבה או שולחן, אם האדם משלב את הידיים מאחורי הראש ונשען לאחור, זו מחווה שלילית. זו מחווה של ביטחון יהיר. זו מחווה חזקה מדי לעשות בחדר עם שני אנשים בלבד. זה אומר שהם חושבים שהם טובים ממך, בלי להבין שזה מקטין את החשיבות האמיתית שלהם. זה יכול להיות מאפיין של אדם עם אגו שמנוהל רע (או בלוף!). זה פותח הרבה חלונות הזדמנות לנצח במשא ומתן.
כשאתה מסתכל על הזרועות שלהם, שים לב אם הן שלובות או לא שלובות. באופן ראוי לציון, אם הזרועות שלהם לא שלובות והם משתמשים בהן במחוות כדי לדבר, הם די בטוחים, אפילו פתוחים לדיון.
ואז יש את מצב "הזרועות השלובות". יש כמה דרכים לשלב אותן. וכולן אומרות עמדות שונות מאוד.
הגוף שלנו צריך תמיד להביט לאן שהמוח שלנו רוצה ללכת. מה שאומר שאתה צריך תמיד לפנות אל הצד שכנגד עם הכתפיים ישרות מולו. אם הגוף שלי לא מסתכל ישירות עליו או עליה, זה יכול להיות שהמוח שלי לא ממוקד בו או בה גם כן. זה יכול להיות שאני ממהר, שאני לא רוצה להיות כאן, שיש לי משהו חשוב יותר לעשות.
בנוסף, אתה כבר אמור לדעת, כשמישהו נשען קדימה, הוא מתעניין. כשהם נשענים לאחור, הם לא.
קרא גם: האם צריך 99 "לא" כדי לקבל "כן"?
לקריאה נוספת: Investopedia, Wikipedia.
