הבטחה אינה עץ ששתלת

הבטחת אקלים ונטיעה אמיתית הם חפצים שונים. תספור את המעשה שכבר באדמה, לא את המשפט שנאמר באולם כנסים.

עץ באדמה הוא מעשה. משפט באולם כנסים הוא חפץ אחר, גם כשהמשפט כן.

משפט ושתיל אינם אותו דבר

הבטחת אקלים ונטיעה הם חפצים שונים. אני כותב את זה ב-1 בנובמבר 2021, היום שאחרי ש-COP26 נפתחה בגלזגו. הכנס הוא חדר מלא ממשלות, עם מצלמות, ועם משפטים על מה שמדינות יעשו. אני לא בחדר הזה. ההבחנה המועילה לא צריכה תג, והיא לא צריכה סיכום של נאומים שלא שמעתי. הבטחה היא משפט על העתיד. עץ ששתלת הוא דבר חי שכבר באדמה, או שהוא לא. לספור את המשפט כעץ הוא האופן שבו נושאים רציניים הופכים לסיסמאות.

העמוד של האומות המאוחדות על מהו שינוי האקלים הוא הרקע, וכדאי לקרוא אותו לפני שאתה מאמץ את התואר של מישהו. האקלים הוא מערכת פיזית. התחממות, מזג אוויר, אוקיינוסים והסיכונים לאנשים אינם מותג. כנס יושב מעל המערכת הזאת ומנסה לארגן הבטחות. ההבטחות יכולות להיות גדולות. הן יכולות גם להתעכב, להיות מותנות, או לכוון לשנה שבה האדם שמדבר לא יהיה האדם האחראי. אף אחד מזה לא הופך את הכנס לחסר טעם. זה הופך את הכנס למקום שבו מייצרים משפטים. משפטים אינם יערות.

ההתחייבות העומדת, זו שכבר קיימת לפני המיקרופונים של השבוע, היא הסכם פריז. העמוד של ה-UNFCCC להסכם פריז הוא המקום שבו האמנה הזאת חיה בפומבי. מדינות תחתיה מביאות את התרומות הלאומיות שלהן. משפט חדש שנאמר בגלזגו יכול להדק תרומה, לחזור עליה או לקשט אותה. אתה יכול לכבד את הניסיון ועדיין לסרב לספור את המשפט כעבודה שכבר נעשתה. האטמוספרה לא קוראת הודעה. היא מגיבה למה שנשרף, למה שנבנה, ולמה שגדל.

מה ארגון נטיעה באמת עושה

עמוד האודות של One Tree Planted עצמה מתאר עמותה שממוקדת בייעור מחדש עולמי. העבודה שהם נותנים לה שם אינה הבטחה להרגיש טוב יותר לגבי טיסה. אלה פרויקטים שמשקמים נופים שבהם יערות יכולים להיות חשובים לטבע ולאנשים שחיים שם, ומשתמשים בעצים כמעשה מעשי ומבוסס מדע. אני משתמש בעמוד שלהם כי הוא קונקרטי. תורם יכול לראות שהארגון נוטע, ויכול לראות שנטיעה היא שיקום של מקום, לא מדבקה. אם פרויקט מסוים מנוהל היטב היא שאלה שמותר לך לשאול. הקטגוריה כבר ברורה יותר מסיסמת כנס. עץ או שמישהו שם אותו באדמה, במקום, תחת תוכנית, או שלא.

דיברתי על עבודה מהסוג הזה בראיון One Tree Planted, והתרומות שאני מפנה אליהן אנשים יושבות בעמוד התרומות. תקרא את הארגון, לא את התואר שלי. אם אתה רוצה להבין מה האתר הזה מתייק תחת חדשות, הדלת היא עמוד החדשות. היצירה הזאת היא יצירת חדשות כי השבוע הוא שבוע ציבורי. ההוראה שאני רוצה שתצא איתה אינה כותרת. היא דרך לספור.

עזור להפוך את העולם לטוב יותר, דרכים קלות להשפיע לטובה על העולם, וילדים והסביבה, איך ולמה ללמד אותם, הם נושאים שכנים. הם על מעשים שאדם באמת יכול לעשות, כולל מה שילד יכול להבין בלי להפחיד אותו לשם הספורט. אל תנשור מבית הספר יושב ליד מסיבה שקל לפספס. דור שיכול לקרוא הבטחה, וגם יכול לקרוא דוח פרויקט, קשה יותר לשטות בו במשפט. חינוך אינו עץ. הוא האופן שבו אדם לומד את ההבדל.

ארבע שאלות להבטחה, ארבע לנטיעה

כשאתה שומע הבטחת אקלים השבוע, או בכל שבוע, תשאל ארבע שאלות לפני שאתה חוזר עליה כאילו היא תוצאה. מי מחויב. עד איזה תאריך. נמדד איך. משולם על ידי מי. אם אחת מארבע חסרה, אתה מחזיק משפט. אתה עדיין יכול לצטט אותו. תצטט אותו כמשפט. אל תגיד שהיער ניטע כי אדם עם תואר מקווה שהוא יינטע. תקווה היא צורך אנושי. היא לא יחידה של ייעור.

כשאתה שומע טענת נטיעה, תשאל ארבע אחרות. איפה. איזה מין, או לפחות איזה סוג של מערכת אקולוגית. מי מתחזק אותה אחרי הצילום. מה קורה אם העצים מתים. שתיל בתמונת עיתונות קרוב יותר למעשה מהבטחה, והוא עדיין לא יער. יערות לוקחים שנים, מים, הגנה מאש ומעזים, וקהילה שיש לה סיבה לתת להם לעמוד. השפה של One Tree Planted על שיקום נופים בעדיפות היא ניסיון לומר שעץ אינו נקודה על מפה. תשתמש בסטנדרט הזה על כל אחד, כולל ארגונים שאתה אוהב. חיבה אינה ביקורת.

חברות ימסרו לך את שני החפצים בחוברת אחת. הן יבטיחו שנה, והן יראו מתנדב עם את. תודה למתנדב אם האת היה אמיתי. אל תיתן לצילום לפרוש את התאריך החסר של ההבטחה. אל תיתן להבטחה לפרוש את השאלה אם השתיל חי בנובמבר של שנה מאוחרת יותר. שתי השאלות מותרות. אנשים שרוצים שתבחר שאלה אחת מוכרים לך משהו.

יש גרסה אישית, והיא זו ששומרת את הגרסה הציבורית ישרה. אם אתה אומר שתטע, תטע, או תשלם לארגון שנוטע ואז תקרא מה הם עשו עם הכסף. אם אתה אומר שתשתמש בפחות, תשנה שימוש שאתה יכול להצביע עליו. הבטחה שאתה נותן לעצמך ליד שולחן המטבח היא עדיין הבטחה. היא הופכת למעשה כשהפח, החשבון או האדמה שונים. אני לא מעוניין בחיים קטנים יותר כתחפושת. אני מעוניין בהבדל בין משפט לבין שינוי. ההבדל באותו גודל במשק בית כמו בכנס. רק המיקרופון משתנה.

מה לעשות בזמן שהכנס מייצר שפה

גלזגו תייצר הרבה שפה לפני שהיא תייצר טקסט. חלק מהשפה יהיה ספציפי ואמיץ. חלק יהיה מדינה שמסבירה למה המשפט שלה חשוב יותר מהשריפה הנוכחית שלה. אתה לא חייב לשפוט כל נאום כדי להישאר נקי. תבחר טקסט רשמי אחד, כשהוא קיים, ופרויקט קונקרטי אחד, ותקרא את שניהם. תתעלם מהשאר, אחרת הוא ישתמש בתשומת הלב שהייתה לך נחוצה לקריאה. תשומת לב היא חלק מהספירה. אדם שמעביר עשרים הבטחות ולעולם לא פותח עמוד פרויקט השתתף במזג אוויר, לא בעבודה.

אל תדרוש מעצמך להיות בחדר כדי לפעול. החדר מלא. האדמה במקום אחר. קורא בכל מדינה יכול להפריד הבטחה מנטיעה, ויכול לבחור מעשה ששורד את טקס הסיום. המעשה יכול להיות כסף שנשלח לנוטע שקראת באמת. הוא יכול להיות שינוי במה שהחברה שלך שורפת, כתוב במקום שעמית יכול לראות. הוא יכול להיות ללמד ילד את ההבדל בין מילה לעץ, שזה ילדים והסביבה אחר צהריים אחד. קנה המידה יכול להיות צנוע. הקטגוריה חייבת להיות נכונה. צנוע ואמיתי מנצח עצום ומילולי.

ספקנות אינה אותו דבר כמו בוז. אין לי כבוד ללעג שמתייחס לכל הבטחה ציבורית כאל הונאה כדי להימנע מלעשות משהו מקומי. הלעג הזה גם הוא סיסמה. המבוגרים בחדר הם אלה שיכולים לומר: המשפט הזה מחייב את השחקן הזה עד התאריך הזה, והדבר האחר הזה הוא עץ, ואני לא אוסיף אותם יחד כדי להרגיש טוב יותר. המשפט הזה קשה יותר מציניות. הוא משאיר אותך עם עבודה.

תשמור תיעוד של מה שבאמת יצא מהאדמה או מהחשבון

אם אתה תומך בנוטע, תקרא את העמוד שלהם כמו שהיית קורא ספק. מה הם אומרים שהם עושים. איפה. באיזה סטנדרט של שיקום. One Tree Planted שמה את זה בפומבי. גם ארגונים אחרים. תבחר בעיניים פקוחות, ואז תן לבחירה להיות העברה או נטיעה, לא פוסט על כמה אכפת לך. אכפתיות היא ההתחלה. העץ הוא הספירה.

תשמור תיעוד קטן משלך, כמו שהיית שומר קבלה. התאריך שבו נתת, שם הארגון, ומה העמוד שלהם אמר שהכסף נועד לו. אתה לא מפרסם את התיעוד כדי שיתפעלו ממך. אתה שומר אותו כדי שבחודש מאוחר יותר תוכל להבדיל בין הבטחה שנתת בשבוע רועש לבין העברה שבאמת יצאה מהחשבון שלך. אותו הרגל עובד לשינוי בתוך חברה: התאריך שבו הוחלף הדוד, התאריך שבו קוצר מסלול, החשבון שמראה את הדלק. בעוד שנה יהיה קשה לזכור במדויק את משפטי גלזגו. את המעשה שלך יהיה קל לזכור אם כתבת את העובדות הפשוטות כשהיו טריות. הפתק הזה אינו יער. הוא האופן שבו אתה עוצר את הזיכרון שלך מלשדרג רגש לעובדה.

אם אתה זוכר הבחנה אחת מהשבוע הזה בגלזגו, תזכור את זו. הבטחה אינה עץ ששתלת. הכנס יכול להיות חשוב ועדיין להיות חדר של משפטים. הסכם פריז הוא המסגרת העומדת. נטיעה היא חפץ אחר, במקום, שנעשה על ידי מישהו, והיא נשארת אחרת אחרי שהמצלמות עוזבות. תשמור את השניים בנפרד. אחר כך תעשה מעשה אחד שיכולת להצביע עליו אם כל הסיסמאות היו משתתקות.

מאמרים קשורים: איך לדבר על מלחמה שאתה לא בתוכה, תמסור למישהו אחר את ההחלטות היומיות, איך לדבר על חשבונות אנרגיה בלי בהלה.