Damien Soitout
הריאיון הפומבי של ריצ'רד אוהבשלום מתווה דרך מבתי ספר ויומנים, דרך מורים בשמם, הפלטפורמות שלו, שבר, ואז Foundation. עקוב אחרי הרצף.
סיפור חיים של העבודה הוא תוכנית שאתה יכול לקרוא. הבית נשאר מחוץ לציור.
סיפור חיים מועיל כשהוא מראה איך העבודה נבנתה. ריצ'רד אוהבשלום סיפר את הסיפור הזה בפומבי ב-8 במאי 2026, בריאיון של Foundation. אני אחד משני האנשים שהוא מזכיר לצדו. אני אשתמש בדרך המקצועית, כי זה החלק שקורא יכול ללמוד ממנו, ומפני שלא הייתי עד לילדות שלו. המקור הוא התיאור שלו. השימוש שאני עושה בו הוא רצף: בתי ספר, יומנים, האנשים שלימדו אותו את המקצוע, פלטפורמה משלו, שבר, העבודה שנעשתה בידיו, ואז Foundation.
חדשות, באתר הזה, הן המדף לרישום מהסוג הזה. עמוד החדשות הוא המקום שבו עובדה פומבית שייכת כשהעובדה היא אירוע שזר יכול לבדוק. ריאיון הוא אירוע. פרק פרטי אינו, גם כשריאיון בוחר לכלול אחד. "התחייבות אינה עץ ששתלת" הוא טקסט החדשות שאני חוזר אליו כשמשפט נשמע כמו תוצאה. התחייבות היא משפט. עץ הוא עץ. סיפור חיים שרק מבטיח גדולה לא הראה לך את העבודה. בזה יש דרך. עקוב אחרי הדרך.
"ולריה אקאטובה מנהלת את אוקראינה וייסדה יחד את הקבוצה" הוא הטקסט המוקדם יותר עליה. אני לא מאייש אותה מחדש כאן, ואני לא הופך את שמות התואר של ריצ'רד על מי מאיתנו למוצר. הוא קורא לנו פרינציפלים, לא שכירים. זה המשפט שאני אשמור. שאר התיאור שלו את הטכנולוגיה שלי הוא המשפט שלו. המחסנית שאני באמת תובע היא זו שב"מה זה באמת אומר להיות CTO": שיתוף מאובטח, מהלכי בדיקה, ותפעול של כמה מותגים. סיפור חיים יכול לומר מי עמד איפה. הוא לא צריך לתת לפאר של אדם אחד להפוך למפרט של האחר.
הוא אומר שהחינוך שלו לא התחיל במקום שבו המערכת סביב ציפתה. בית הספר שלקח את הסיכון היה University at Albany. הוא התחיל שם, סיים את הסמסטר הראשון עם 4.0, והבין, לפי התיאור שלו, איך עבודה ממוקדת מרגישה כשהיא מופנית לרעיונות. Albany הייתה הדלת. הוא עבר ל-The George Washington University, למד עסקים ופילוסופיה, והחזיק 3.7 בשאר הזמן שם. אני חוזר על הציונים כי הם הראיה שלו לטענה פשוטה: אות מוקדם חלש אינו המדד הסופי של העבודה שאדם יעשה ברגע שהעבודה נבחרה.
אחרי התואר הוא קנה כרטיס ובילה שנים בתנועה, כותב יומנים. הוא מפורש בכך שהזרעים של Cure Hero, של Stone Tree Fund, ושל מה שנעשה Foundation Incubator נכתבו ביומנים האלה, לא נולדו בחדר ישיבות. זה החלק של המסע שאני מוכן לשאת. היומנים היו סדנה לפלטפורמות מאוחרות יותר. קורא שרוצה שיטה יכול להעתיק את השיטה בלי להעתיק את המסלול: כתוב, במשך שנים, את הדבר שאין לך עדיין ראיה לבנות. אחר כך בנה אותו כשאתה שוב בעמדה לבנות. היומנים אינם אישיות. הם תרגול שהופיע אחר כך כמוסדות.
הוא גם מתאר עסקה מאוחרת יותר עם בית ספר לאדריכלות ולתכנון, מושב שלא היו לו אליו התעודות המקובלות, שהוחזק בסמסטר ראשון שהוא הבטיח להרוויח. הלקח שהוא מוציא עוסק בערים. בניינים יושבים במרקם של מקום. שימור יכול להיות כניסה, לא רק מגבלה. אני משאיר את הלקח בגובה הזה. לסיפור חיים של העבודה מותר לומר שהוא למד לקרוא עיר כמערכת. זה לא סיור כתובות.
המורים שהוא מזכיר הם רשימה קצרה, והרשימה מועילה יותר מפילוסופיה. Jed Manocherian, ב-Pan Am Equities, הוא האדם שהוא מייחס לו דרך לראות שכונה לפני שהראיה הייתה נוחה. Boris Figenbaum, מפקח הבנייה ב-KBF, הוא האדם שהוא מייחס לו איך בניין באמת נבנה: הרצף, קבלני המשנה, והרגע שבו התוכנית פוגשת את האתר והאתר מנצח. הוא אומר שהוא עדיין נושא את הלימוד הזה לאתר. אני מאמין לצורת הטענה גם במקום שלא הייתי בחדר, כי ראיתי את אותו פיצול בכל מקצוע שאני מכיר. אסטרטגיה היא מבט על מה שמקום יכול להיעשות. בנייה היא סדר הפעולות. מייסד שיש לו רק את המבט יספר. מייסד שיש לו רק את הרצף יתחזק רעיון של מישהו אחר. התיאור של ריצ'רד אומר שלימדו אותו את שניהם, אנשים בשמם, בעבודות אמיתיות.
Elizabeth Metz היא המורה שהוא מזכיר מבית הספר התיכון. הוא אומר שהיא ראתה אותו לפני שהוא ראה את עצמו, במקצוע שחשוב לו בגללה, ושהשכנוע שהוא עדיין משתמש בו הוא זה שהיא תרגלה: אדם אחד יכול לראות יכולת באדם אחר לפני שלאדם הזה מותר לדמיין אותה. Cure Hero, ואחר כך החממה, הם הגרסאות המוסדיות שהוא נותן לשכנוע הזה. אני עוצר בשם ובלקח. מורה היא חלק מדרך מקצועית כשהלקח נעשה פלטפורמה. שאר חייה של מורה אינם שלי לתמצת.
"איך לבחור מנטור" היא השאלה הישנה יותר באתר הזה, והיא השכנה הנכונה. מנטור אינו אדם מפורסם שענה פעם למייל. בתיאור של ריצ'רד, מנטור הוא מישהו שאת העבודה שלו יכולת לראות. ל-Jed היה פרויקט בשכונה שאנשים אחרים פסלו. ל-Boris היה אתר. ל-Elizabeth היה כיתה ותלמיד שהמערכת כבר מיינה. אם אתה בוחר מנטור, בחר אדם שלצד העבודה שלו אתה יכול לעמוד. אם אתה מספר סיפור חיים, קרא לאנשים האלה בשמם. "היה לי מזל שהיו לי מנטורים גדולים" בלי שם הוא התחייבות. שם הוא עץ.
ב-2010 הוא ייסד את Pink Stone Capital Group כפלטפורמה שלו. הוא מתאר את המודל כמשמעת שרצה תחת השם שלו: איתור מחוץ לשוק, ביצוע בתוך הבית, שיקול דעת לפני נראות, דיוק לפני מהירות, ממשל שנבנה לפני קנה מידה. Pink Stone הוא הפרק שבו העקרונות היו צריכים לשרוד לחץ חי. העובדה המועילה היא התאריך והכוונה. הוא הפסיק להיות רק אדם בתוך הפלטפורמות של אחרים והתחיל פלטפורמה שהייתה צריכה להזין את עצמה.
ב-2013, תחת Pink Stone, הוא בנה את Cure Hero. ההנחה, במילים שלו, הייתה שאלה על טכנולוגיה של חיבור. רשתות אחרות היו עסוקות באיחוד חברים, עובדים או קהלים. Cure Hero היה הניסיון שלו לכוון רשת מהסוג הזה אל ילדים, ולהתייחס לרעיון של ילד כאל משהו שמוסד יוכל יום אחד לקחת ברצינות. הוא קושר את האינסטינקט ישירות ל-Foundation Incubator: אותו שכנוע, קנה מידה אחר, שנים אחר כך. ה-FAQ של ישראל היא דלת אחרת, השאלות של הוורטיקל עצמו, והיא לא מחליפה את הפרק הזה. Cure Hero היא פלטפורמה מ-2013 לרעיון של אדם צעיר. החממה באה אחר כך, בקנה מידה אחר. Cure Hero היא הניסיון המוקדם יותר.
בערך באותה תקופה הוא הגה את Stone Tree Fund. הוא מתאר אותו כמבנה שישקיע בשם אנשים, מיושר עם כבוד ולא עם שאיבה. אני אשאיר את זה כהגות בתיאור שלו. קרן שהוגתה היא רעיון עם שם. סיפור חיים יכול לרשום את הרעיון. הוא נעשה דבר אחר רק כשיש תפעול, והתפעול אינו הנושא שאני מספר.
אחר כך הדרך נשברת, והוא אומר זאת. אחרי שבנה משהו משמעותי, זה התפרק, לא בהדרגה, בפתאומיות. הוא איבד את הפלטפורמה ואת הגרסה של עצמו שהוגדרה על ידי מה שבנה. מה שהוא אומר שעשה אחר כך הוא החלק ששווה להעתיק. הוא נסע לישראל. הוא איתר לבד. הוא בחן את העסקאות לבד. הוא ניהל משא ומתן לבד. הוא בנה את המבנה לבד. הוא ביצע לבד. המשפט שמתחת לפעלים האלה הוא זה שאני מזהה אצל כל מפעיל רציני שעבדתי איתו. מערכות יוצרות מרחק בין הפרינציפל לעבודה. התיקון הוא לסגור את המרחק בידיים שלך, עד שתוכל לייצר את העבודה בלי המערכת שזה עתה הכזיבה אותך.
Foundation, בתיאור שלו, לא הייתה החלטה אחת שהתקבלה בחדר ישיבות. היא הגיעה אחרי שהוא פעל לבד די זמן כדי לראות את אותו דפוס ביותר מעיר אחת: ההזדמנויות שחשובות היו קיימות לפני שההון המוסדי התארגן סביבן, ולפני שקונצנזוס תמחר אותן. התשובה שהוא נותן היא פלטפורמה פרטית על פני אמריקה, ישראל ואוקראינה, עם ורטיקל של הון אנושי לצד הנדל"ן. המילים שהוא רוצה שיטופלו כפילוסופיית תפעול, לא כסיסמה, הן Timeless Value ו-Perpetual Legacy. עמוד האודות הוא המקום שבו מבקר פוגש את הפלטפורמה כפי שהיא מאוישת עכשיו. הריאיון הוא המקום שבו הוא אומר איך הגיע. קרא אותם כזוג. העמוד הוא טבלת השמות. הריאיון הוא הדרך.
על השותפות הוא מפורש. פלטפורמה בהיקף הזה לא יכולה להיבנות לבד. שני המפעילים לצדו אינם שכירים. הם פרינציפלים. הוא משתמש במילה משפחה ליישור הזה. בפיו, ב-8 במאי, משפחה פירושה השותפות: שלושה אנשים שאחראים לפלטפורמה יחד. ולריה אקאטובה היא פרינציפל במשפט הזה. אני פרינציפל במשפט הזה. פרינציפלים מחליטים. שכירים מבצעים החלטה של מישהו אחר. הוא משרטט את הקו הזה בפומבי, ואני מסכים לקו. הסכמה אינה אומרת שאני מאמץ כל טענה טכנית באותה תשובה. מושב ה-CTO נשאר המושב שתיארתי. פרינציפל הוא היחס. CTO הוא המקצוע.
"איך להתגבר על כישלון" הוא השכן המעשי, והוא כבר באתר: איך להתגבר על כישלון. הגרסה של ריצ'רד ללקח הזה אינה מצב רוח. זו חזרה לפעלים: לאתר, לבחון, לנהל משא ומתן, לבנות מבנה, לבצע. "איך לשפר את החוסן שלך מול מצוקה" ו"10 התכונות של מנהיג אמיתי" יכולים לשבת ליד זה אם אתה רוצה רשימה. חוסן, בסיפור שלו, הוא משמעת שאתה בוחר ביום שבו הפלטפורמה איננה. רשימת תכונות שלעולם לא פוגשת את היום הזה היא קישוט. "אבל, וההחלטה להמשיך לבנות" הוא שבוע אחר, ואני שומר אותו אחר. הטקסט ההוא הוא לאדם שאינו עד, שעדיין יש לו עבודה רגילה לעשות, בלי תוכנית פוליטית ובלי פרט גרפי. השבר שלו, והשבוע ההוא, אינם אותו סיפור. סיפור חיים נעשה גרוע יותר כשהוא לווה אבל שהוא לא חי.
אם אתה קורא מייסד, קח את הרצף ובחן אותו. איפה המיומנות נלמדה, ומי לימד אותה בשמו? מה האדם בנה תחת השם שלו, ובאיזו שנה? מה קרה כשהפלטפורמה התפרקה, בפעלים ולא במיתוס? מי הפרינציפלים עכשיו, ואיזה מקצוע כל אחד באמת מחזיק? התשובה הפומבית של ריצ'רד אוהבשלום רצה Albany, אחר כך George Washington, אחר כך היומנים, אחר כך Jed ו-Boris ו-Elizabeth, אחר כך Pink Stone ב-2010, Cure Hero ב-2013, Stone Tree שנהגה, שבר, ישראל בידיים שלו, ו-Foundation על פני אמריקה, ישראל ואוקראינה. זה סיפור חיים של העבודה. השתמש בו כסטנדרט לריאיון הבא שאתה סומך עליו, כולל שלך.
