תרגול אחד מנצח מופע של ינואר

תרגול אחד מנצח מופע של ינואר. תוריד את ההצגה. תשאיר מעשה אחד שאפשר לחזור עליו כשהחודש נעשה שוב רגיל.

ינואר נמכר כבמה. תרגול קטן יותר. הוא נכנס למחברת, ואפשר לעשות אותו שוב מחר.

ינואר נמכר כבמה

ינואר נמכר כבמה, ותרגול אחד שאפשר לחזור עליו שווה יותר מהמופע הזה. לבמה יש תסריט. אתה מכריז על עצמי חדש. אתה קונה את החפץ שמוכיח את העצמי. אתה קפדן אחד עשר יום. אתה עייף בסתר. אתה קורא לעייפות הזאת חוסר משמעת, ואתה פורש בצורה שמאפשרת לך לשמור את ההכרזה כזיכרון של כמה שהיית רציני. ראיתי את זה מספיק זמן כדי לבטוח בדפוס יותר מאשר בנאום. הנאום הוא המוצר שנמכר. התרגול הוא הדבר שהיה משנה את החודש, והוא בדרך כלל פשוט מדי בשביל צילום.

זה לא רשימת החלטות. להחליף החלטות של השנה החדשה במטרות הוא תיקון מועיל אם אתה מהאנשים שכותבים שתים עשרה מטרות ואז לא משרתים אף אחת. אני הולך צעד אחד פשוט יותר. אל תרכיב עצמי חדש לחודש. תוריד את ההצגה. תשאיר תרגול אחד שאתה יכול לחזור עליו ביום שאף אחד לא מסתכל, ותחושת ההתחדשות חזרה לאן שהולכות תחושות של התחדשות. כל קורא יכול לעשות את זה, בכל מקום. לתרגול לא צריך אקלים, חדר כושר עם נוף, או עיירה שמתאימה לתמונה.

איך לעזוב קצב שעדיין משלם הוא ההחלטה הגדולה יותר, אם מה שאתה מציג הוא מהירות שלמה של חיים. הבית שלך אינו הערכת עובדים הוא הגרסה הפרטית, אם המופע כולל לתת ציונים לאנשים שאתה חי איתם כחלק מהמשטר החדש. משטר של ינואר שצריך קהל ליד השולחן אינו תרגול. זו הצגה עם בני ערובה. אל תעשה את זה לבית. תבחר מעשה שהוא שלך לחזור עליו, ושלא דורש שמישהו אחר ייכשל כדי שאתה תצליח.

מה נחשב לתרגול

תרגול קטן מספיק כדי לעשות אותו כשאתה ממוצע, מסוים מספיק כדי שתדע אם עשית אותו, וקשור לאות שכבר קיים. "להיות בריא יותר" אינו תרגול. "ללכת עשרים דקות אחרי ארוחת הצהריים בימי עבודה" הוא תרגול. "להיות רגוע יותר" אינו תרגול. "כשאני שם לב לקול ההערכה, אני עוצר את המשפט וקורא בשם לעובדה אחת" הוא תרגול. "לקרוא יותר" הוא משאלה. "עשרה עמודים כשהטלפון בחדר אחר, לפני ארוחת הבוקר" הוא תרגול. אפשר לפספס תרגול ולראות את הפספוס. אי אפשר לפספס משאלה. משאלות סופגות פספוסים עד מרץ, ואז הן מאשימות אותך.

הגיע הזמן לשנות את ההרגלים שלך הוא הנושא הרחב יותר של איך אות, שגרה ופרס באמת זזים. את הרוחב הזה תשתמש אחר כך. בחודש הזה, תסרב לרוחב. אות אחד. מעשה אחד. דרך אחת לדעת שעשית אותו. איך להניע את עצמך כל יום הוא מה שאנשים מחפשים כשהמעשה מפסיק להיות מרגש. התשובה משעממת, ואני אתן אותה בכל זאת. אתה עושה את המעשה כי הוא המעשה, לא כי מצב הרוח של היום חתם על חוזה עם האדם שהיית ביום הראשון של החודש. מצבי רוח לא חותמים. לוחות שנה כן. תשים את המעשה על היום בצורה שבה תפגוש אותו, ואז תפגוש אותו בלי נאום.

לשנות את החיים שלך עם כלל 80-20 הוא דרך לבחור איזה מעשה ראוי למשבצת. רוב התוצאה שאתה רוצה יושבת בחלק קטן של המאמץ. אם אתה כבר יודע איזה חלק, תבחר אותו, ותתעלם מהתחפושת שבאה עם המצאה מחדש מלאה. אם אינך יודע, תבחר את המעשה שנמנעת ממנו כי הוא משעמם ומרכזי: שינה בשעה יציבה, הליכה, עמוד של המספרים, שיחה אחת שאתה דוחה, עשרה עמודים. משעמם ומרכזי מנצח מעניין ודקורטיבי. הדקורטיבי הוא הבמה. המרכזי הוא התרגול.

להתאהב בתהליך, לא רק בתוצאה, הוא הגרסה של תזונאי לאותה אמת, והיא חלה מעבר לאוכל. התהליך הוא החלק שאפשר לחזור עליו מחר. התוצאה היא אורח שמאחר. אם אתה אוהב רק את האורח, תנטוש את התהליך בשבוע שהאורח מאחר. אהבה היא מילה חזקה להליכה. תשתמש בה בכל זאת, או תשתמש במילה שקטה יותר. הערכה. אתה מעריך את התרגול מספיק כדי לשמור אותו כשהוא לא משלם לך במחמאות.

תוריד את ההכרזה

מותר לך לספר לאדם אחד, אם הסיפור עושה את המעשה אמיתי יותר ולא תיאטרלי יותר. אתה לא חייב לחודש פוסט. פוסט הוא מופע עם אזור תגובות, ואזור תגובות הוא מאמן גרוע. הוא מתגמל את היום שבו התחלת ושותק ביום שבו המשכת. ההמשך הוא כל המשחק. אם אתה צריך עד, תבחר עד שישאל "עשית את זה?" ולא ישאל "מה שלום העצמי החדש". העצמי החדש הוא שם הבמה. העצמי הישן, שעושה שוב דבר אחד אמיתי, הוא הנקודה.

אל תערום תרגול שני ביום השלישי כי הראשון הרגיש קל. קל ביום השלישי אינו הוכחה שיש לך קיבולת פנויה. זו הוכחה שהחידוש עוד לא נשחק. חידוש הוא ממריץ. תחכה עד שהממריץ נעלם, וזה לעתים קרובות השבוע השלישי, ותראה אם המעשה עדיין שם. אם הוא שם, מותר לך להרוויח מעשה שני בחודש מאוחר יותר. אם הוא לא שם, למדת שבחרת משהו כבד מדי, ואתה יכול לכווץ אותו. כיווץ הוא מיומנות. לפרוש ולקרוא לעצמך סוג האדם שלא מסוגל להשתנות הוא תיאטרון מסוג עצוב יותר.

יום אחד שנכשל לא סוגר את ההצגה, כי אין הצגה. יש מחר. איך להתגבר על כישלון הוא המלאכה הארוכה יותר של לא להפוך פספוס לזהות. לחודש הזה המלאכה מקומית. פספסת. אתה עושה את התרגול באות הבא. אתה לא עושה אותו פעמיים כדי לשלם חוב מוסרי, אלא אם התרגול הוא משהו כמו שינה, שאי אפשר לעשות פעמיים. אתה לא מוסיף עונש. עונש הוא הדרך שבה מופע שומר על הגאווה אחרי שכבר נכשל. לתרגול לא צריך גאווה. הוא צריך את האות הבא.

תשאיר את הדעת בתרגול, לא בפסק הדין

ינואר הוא גם הזמן שבו אנשים מענישים את הדעת שלהם על כך שהיא לא תואמת את החוברת. העמודים של National Institute of Mental Health על טיפול בבריאות הנפש שלך הם הטיפול הרגיל: שינה, תנועה, קשר, עזרה כשהמשקל גדול מהרגל. תקרא אותם כטיפול, לא כעוד רשימה של דרכים להפוך למרשים. תרגול שהורס שינה כדי להוכיח משמעת הוא תרגול רע. תרגול שכולל לילה יציב הוא לעתים קרובות זה שמאפשר את האחרים. אני אקח את ההחלפה הזאת בכל פעם.

החומר של Health and Safety Executive על לחץ נכתב למקומות עבודה, והוא עדיין עוזר לאדם בינואר, כי הוא מסרב להתייחס למאמץ כאל קישוט אישי. אם החודש שלך כבר מלא בלחץ, להוסיף מעליו עצמי מרהיב הוא הדרך שבה אנשים נשברים. העמוד של American Psychological Association על לחץ מתאר את התגובה לדרישה. זהות חדשה היא דרישה. מעשה קטן הוא דרישה שאתה יכול לעמוד בה, והוא הסוג היחיד שמנמיך את רעש הרקע במקום להגביה אותו. תבחר את המעשה שמפחית מאמץ אמיתי או בונה יכולת אמיתית. אל תבחר את המעשה שמצטלם יפה ומשאיר את המאמץ במקום.

אם מה שאתה רוצה הוא בריאות, ואוכל הוא חלק מזה, אל תקנה זהות של דיאטה כי לוח השנה התהפך. להתאהב בתהליך הוא הטקסט שצריך לקרוא לפני שאתה משנה לעצמך את השם. צלחת שאתה יכול לבשל שוב היא תרגול. אישיות שנקראת "נקייה" היא מופע, והיא בדרך כלל נגמרת בשבוע סודי של האוכל הישן ועוד מנה טרייה של בוז. בוז אינו רכיב תזונה. אני אומר יותר על בישול תחת לחץ של מחירים כשזה יהיה הנושא. כאן הכלל הוא רק זה: תרגול אחד, שאפשר לחזור עליו, לא שם חדש לפה שלך.

עדיין לעשות את זה כשהחודש רגיל

תשפוט את החודש ביום חמישי משעמם, לא ביום שהתחלת ולא ביום שאתה מכריז שהפסקת. ביום החמישי ההוא, האות הגיע, ועשית את המעשה? אם כן, התרגול חי. אם לא, תכווץ אותו או תשנה את האות. הבמה נגמרה. התרגול נשאר.

מאמרים קשורים: מה לעשות כשהתשומת לב דועכת, הבית שלך אינו הערכת צוות, איך לעזוב קצב שעדיין משלם.