Damien Soitout
חודש של הוצאות הוא העמוד שכבר חיית. תקרא את החודש הזה בקטגוריות. אל תמציא סכום כולל שלא הוצאת.
העמוד המועיל הוא החודש שכבר חיית. ערימת נייר אינה פסק דין עד שאתה קורא אותה בקטגוריות.
העמוד המועיל הוא החודש שכבר חיית, לא סכום כולל של פנטזיה. אני כותב את זה בסוף דצמבר, אחרי רצף של טקסטים ששייכים לידו. כסף כן קונה אושר טוען, בזהירות, שכסף אינו כלום בחיי אדם. נהל תקציב חודשי הוא הכלי לתת לחודש תוכנית. היצירה הזאת היא הצעד שאנשים מדלגים עליו בין השניים. לפני שאתה שופט אם הכסף משרת את החיים שלך, ולפני שאתה כותב תוכנית לחודש שלא חיית, תקרא חודש אחד שכבר קרה. תקרא אותו מהרשומות. אל תמציא סכום כולל שלא הוצאת, ואל תעגל את עצמך לאדם שהיית רוצה להיות.
זה לא סיפור על מעבר. משק בית בכל מקום יכול לעשות את זה. אתה צריך את דפי החשבון, את שורות הכרטיס, את המזומן שאתה יכול לזכור בכנות, ושעה שבה לא תקשט את המספרים. אם אין לך שעה, אתה עוד לא רוצה את האמת של החודש. זה מותר. זה טוב יותר משעה מזויפת שמייצרת סכום כולל מזויף. סכום כולל מזויף גרוע מבורות. בורות אפשר לתקן אחר צהריים אחד. סכום כולל מזויף הופך לקו הבסיס שאתה מגן עליו.
תמחר שינוי חיים לפני שאתה ממציא את התקציב היא המשמעת המוקדמת יותר, למשק בית שעומד להוסיף מדינה חדשה לעלויות שלו. אותו כלל חל על חודש שנשאר במקום. קטגוריות קודם. מספרים ממקור אחר כך. סכום כולל רק בסוף, כשהוא הסכום של דברים שאתה יכול להצביע עליהם. אם אתה מתחיל מהסכום הכולל שאתה מקווה שהוצאת, תכופף את השורות עד שהן יתאימו. ראיתי אנשים זהירים עושים את זה וקוראים לזה הנהלת חשבונות. זו בדיה עם עמודות.
קח חודש לוח אחד, לא "חודש טיפוסי" ולא "לאחרונה". טיפוסי הוא המקום שאליו הולך השבוע המביך להתחבא. תדפיס את הפעולות או תשים אותן בגיליון אחד. תכלול את המזומן שהוצאת אם המזומן היה אמיתי. אם אתה לא יודע את המזומן, תכתוב "מזומן, לא ידוע" ולא אומדן מקסים. אחר כך תקבץ את השורות לקטגוריות שאדם יכול לומר בקול. דיור. אוכל בבית. אוכל בחוץ. תחבורה. ילדים או טיפול, אם זה חלק ממשק הבית שלך, בלי להפוך אף אחד למספר שאתה מפרסם. בריאות. תשלומי חוב. מנויים. מתנות. עלויות עבודה ששילמת באופן אישי. כל השאר.
ערימת כל השאר היא המקום שבו החודש מלשין עליך. אם היא הערימה הגדולה ביותר, הקטגוריות שלך מנומסות מדי. תפצל אותה. קטגוריה שנקראת "שונות" שמחזיקה שליש מהחודש אינה קטגוריה. היא וילון. תסתכל מאחוריה פעם אחת. אתה לא חייב להתבייש בפומבי. אתה כן חייב לראות, בפרטי, מה הכסף עשה. בושה היא רואת חשבון חסרת תועלת. היא גורמת לך לדלג על שורות. סקרנות היא הפקיד הטוב יותר. "בשביל מה זה היה" היא השאלה היחידה שמשפרת חודש.
תפריד בין מה שחוזר לבין מה שפגע פעם אחת. תיקון, נסיעה, מתנה, עמלה. שורה חד פעמית אינה החיים שלך. שורה חוזרת כן. אנשים נבהלים משורה חד פעמית גדולה ומתעלמים מחמש שורות קטנות שיהיו שם בינואר, בפברואר ובמרץ. השורות הקטנות הן החיים. תקיף אותן. אלה השורות שתקציב באמת יכול לשנות. השורה החד פעמית היא עובדה על העבר. אתה יכול להצטער עליה. אתה לא יכול לבטל את ההוצאה על ידי שינוי התווית.
HelpWithMyBank, על חשבונות בנק, הוא דלת מעשית אם דף החשבון עצמו הוא הבעיה: עמלות שאתה לא מזהה, העברה שאתה לא יכול לעקוב אחריה, חשבון שלא תואם את החיים שאתה חושב שיש לך. תשתמש בעזרה הרשמית לפני שאתה משתמש בתיאוריה. שורה חסרה אינה תעלומה מוסרית עד ששאלת את הבנק מה הייתה השורה. החומרים Money Smart של ה-FDIC הם כלי חינוך פיננסי למשקי בית רגילים, לא מוצר שאני מוכר לך. הנקודה של שני העמודים אותה נקודה. הרשומה היא משהו שאתה יכול ללמוד לקרוא. לקרוא אותה היא מיומנות, כמו לקרוא מפה, והיא לא שמורה לאנשים שכבר מרגישים צדיקים.
ברגע שהערימות קיימות, תשאל שלוש שאלות ואז תעצור. לאן הלך הכסף החוזר. אילו מהמקומות האלה תואמים את החיים שאתה אומר שאתה רוצה. אילו מהם הם מס שאתה משלם על הרגל שלא הודית בו. ליהנות בלי להוציא כסף הוא ניגוד מועיל כאן, לא תוכחה. כמה מהשעות הטובות ביותר בחודש לא משאירות שורה בדף חשבון. כמה שעות יקרות היו שוות את זה. כסף כן קונה אושר הוא הרשות לומר את זה כשזה נכון: עלות שהסירה כאב, קנתה זמן או שמרה על אדם בטוב אינה כישלון של אופי. האם אתה מוציא בחוכמה היא השאלה החדה יותר, ואפשר לענות עליה רק אחרי שראית את החודש. חכם אינו "קטן". חכם הוא "השורה הזאת עשתה את העבודה שרציתי, והשורה ההיא לא".
איך לחסוך כסף בזמן שחיים לפי תקציב בא אחרי הקריאה הזאת, לא לפני. לחסוך מול חודש שלא קראת הוא האופן שבו אנשים חותכים את ההנאה הגלויה ושומרים את הדליפה הנסתרת. הם מבטלים ארוחת ערב ומשאירים שלושה מנויים ששכחו. ארוחת הערב הייתה החלק של החודש שהם יכלו להרגיש. המנויים היו החלק שהקריאה הייתה מוצאת. תקרא קודם. אחר כך תחתוך שורה שראית, בכוונה, כי היא נכשלה במבחן. אל תחתוך שורה כדי לסבול. סבל אינו אסטרטגיה פיננסית. הוא מצב רוח.
Investor.gov על חיסכון והשקעה הוא הצעד אחרי שחודש קריא. כסף שאתה חייב להוציא בחודש הבא אינו כסף שאתה משקיע. כסף ששורד את העלויות החוזרות, ושורד כרית, הוא הכסף שאפשר להשאיר בשקט. אם הקריאה שלך מראה ששום דבר לא שורד, המסקנה הישרה היא שעדיין אין מה להשקיע. המסקנה הזאת שווה יותר מרכישה הירואית קטנה של נכס שאולי תצטרך למכור במרץ. אני מעדיף שתראה חודש צפוף בבהירות מאשר שתלביש אותו כתחילת תיק.
היא משתבשת כשאתה ממצע כמה חודשים בראש וקורא לממוצע עובדה. ממוצעים מסתירים את החודש שאתה מפחד ממנו. תקרא חודש אחד במלואו. אם אתה רוצה דפוס, תקרא חודש שני באותו אופן, אחר כך, ותשווה את הערימות. אל תערבב אותם לשייק לפני שראית אחד מהם. היא גם משתבשת כשזוג, או משק בית, מטיל את הקריאה על אדם אחד ואז מתווכח עם התוצאה. תקראו אותה יחד, או תסכימו שאדם אחד קורא והאחר רשאי לשאול על כל שורה. ביקורת פתע היא הערכת צוות. הבית שלך אינו הערכת צוות. הכסף משותף או שהוא לא. אם הוא משותף, הקריאה משותפת. אם הוא לא, אל תעמיד פנים של פסק דין משותף.
היא משתבשת כשאתה מחכה למספר עגול. חודשים אינם עגולים. סכום כולל שמסתיים באפסים הוא לעיתים קרובות סכום כולל שמישהו סידר. תשאיר את האגורות המביכות. הן הוכחה שלא המצאת את העמוד. היא משתבשת, לבסוף, כשאתה משתמש בחודש כנשק נגד עצמך. "אני חסר תקווה עם כסף" אינה קטגוריה. היא לא אומרת לך מה לשנות. "אוכל בחוץ גדול מאוכל בבית, ואני לא אוהב את היחס הזה" היא קטגוריה והעדפה. עם המשפט השני אתה יכול לעשות משהו ביום שני. עם הראשון אתה יכול רק להרגיש רע.
נהל תקציב חודשי הוא האופן שבו אתה הופך את הקריאה לתוכנית לחודש הבא. התוכנית צריכה להיבנות מהערימות שמצאת, לא מתבנית שמתעלמת מהחודש שחיית. תקרא את החודש. אחר כך תתכנן ממה שראית.
