שים תקרה על מה שאתה נותן

תקרה על מה שאתה נותן שומרת את הנדיבות של סוף השנה בתוך גבול שבחרת לפני הבקשה, כדי שהמתנה תישאר החלטה.

המילה כבר על העמוד. הסכום עדיין שלך לקבוע, לפני שמישהו מבקש.

דצמבר מבקש בלי עצירה

דצמבר הוא חודש של ידיים פתוחות. בתי ספר, שכנים, קרנות, והמייל האחרון מארגון שנתת לו במצב רוח טוב יותר מגיעים באותו שבועיים. הבקשות לעתים קרובות הגונות. הסכנה היא שהן מגיעות כתחושה, ולתחושה אין ידיעה מתי לעצור. תקרה על מה שאתה נותן היא המספר שאתה כותב לפני שהתחושה מגיעה לכרטיס. נתינה בלי התקרה הזאת נעשית מצב רוח. אתה אומר כן כי ההודעה נכתבה יפה, כי השנה מרגישה לא גמורה, כי מישהו ליד השולחן מסתכל. אחר כך ינואר מגיע עם החשבונות הרגילים, והמתנה נעשתה טינה. מתנה שאתה נוטר לה לא הייתה גמורה. היא רק הוצאה.

אני קובע את התקרה לפני שאני פותח את הפניות. הסדר חשוב. אם אתה קורא קודם את הסיפורים, הסיפורים יקבעו את המספר, והסיפורים נכתבו כדי לעשות את זה. אם אתה קובע קודם את המספר, הסיפורים צריכים להיכנס להחלטה שכבר קיבלת. זה לא קור. זו הדרך שבה בית נשאר בית. האנשים שאתה חי איתם הם חלק מהמתנה, כי הכסף הוא גם שלהם כדי להזדקק לו בפברואר. שיחת כסף בבית שאינה הרצאה היא החדר הנכון לזה. אתה לא מתדרך את המשפחה כאילו היא כיתה. אתה אומר מה התקרה, ואתה נותן למבוגר אחר להישאר בשיחה.

לתמחר שינוי חיים לפני שאתה ממציא את התקציב הוא שיעור הכספים הישן יותר שמתחת לזה. מתנה קטנה יותר ממעבר מדינה, ואותה משמעת חלה. אתה רושם את מה שכבר מדובר, והתקרה היא מה שנשאר בכוונה. השכר דירה שלך אינו שלי. השיטה אותה שיטה בכל מטבע: מספר שאתה יכול להצביע עליו, שנבחר לפני הפנייה, וקטן דיו כדי שפברואר עדיין יעבוד.

הגבול הוא חלק מהמתנה

אנשים מדברים על נתינה כאילו השאלה המוסרית היחידה היא אם נתת. השאלה האחרת היא אם ידעת מה אתה עושה. תקרה עונה על זה. היא אומרת: כך וכך, למטרה הזאת, ואז היד נסגרת. האדם שמקבל אותה לא נעלב מן הסגירה. ארגון רציני מתכנן מול מתנות שיש להן גודל. ארגון לא רציני מתכנן מול חוסר היכולת שלך לעצור. אני מעדיף להיות תורם אפור לארגון רציני מאשר מצב רוח בלי סוף לקמפיין שלמד את שמי הפרטי.

כתוב את התקרה בשלוש שורות, על נייר, לפני ש-18 בדצמבר נעשה ה-24. שורה אחת היא הסך לשאר השנה, כל הנתינה, לא דחף נפרד לכל מעטפה. שורה שתיים היא מה שכבר מחויב, כולל כל מה שקבעת כמתנה חודשית ואז שכחת. שורה שלוש היא מה שנשאר, והיתרה הזאת היא הכסף היחיד שלבקשות החדשות מותר לגעת בו. אם שורה שלוש היא אפס, התשובה היא לא, נאמרת בניקיון, בלי נאום על כמה אכפת לך. האכפתיות הייתה שורה אחת. הלא הוא מה שעושה את שורה אחת אמיתית.

חשב את התקציב שלך, העמוד של Citizens Advice, הוא הכלי הרגיל שמתחת לתקרה. כסף שנכנס, כסף שיוצא, ההפרש שאתה באמת יכול לראות. מתנה שלא שורדת את העמוד הזה עדיין אינה מתנה. היא משאלה. אני משתמש בעמוד כצורה, לא כטופס בריטי שאתה חייב להגיש. כל בית יכול לרשום את אותן שתי עמודות. אם אתה מדלג על העמודות והולך ישר לכפתור התרומה, נתת לכפתור לעשות את התקציב. כפתורים מתוכננים להיות מהירים. הינואר שלך אינו מהיר.

קרא את הארגון לפני שאתה מעלה את המספר

ברגע שהתקרה קיימת, אתה עדיין צריך לבחור. הבחירה היא המקום שבו דצמבר מרמה, כי כל פנייה נשמעת דחופה באופן ייחודי ורובם הגיעו בכוונה באותו שבוע. אני מצמצם את השדה לפני שאני משווה סיפורים. הארגונים המובילים של GiveWell הם רשימה ציבורית קצרה שנבנתה ממחקר שהארגון מוכן להראות. אתה לא חייב להסכים עם הרשימה. אתה חייב לשים לב לשיטה. מישהו פרסם למה ארגון נמצא בעמוד, ואתה יכול לקרוא את הלמה לפני שהתקרה שלך זזה. עמוד של סיבות הוא בן לוויה טוב יותר לגבול מעמוד של תצלומים. אם ארגון לא יכול לומר לך מה הכסף עושה במשפטים שאתה יכול לבדוק, לא מגיע לו להתווכח עם התקרה שלך.

הדין וחשבון של GiveWell עצמו על עבודתו הוא הגרסה הארוכה יותר של השיטה הזאת. אני שולח אנשים לשם כשהם רוצים להרגיש שנתינה היא סוג של מחקר, לא סוג של סומק. מחקר לא עושה אותך קדוש. הוא עושה את התקרה קשה יותר לשוד. אתה בוחר ממה שקראת, אתה נותן בתוך המספר, ואתה עוצר. אם פנייה שנייה מגיעה מקבוצה שכבר כללת, היא לא מקבלת ביס שני אלא אם תכננת ביס שני. שברתי את הכלל הזה וקראתי לזה גמישות. זה היה מצב הרוח שחזר במעיל יפה יותר.

One Tree Planted הוא התרומה שכבר בעמוד הציבורי שלי, לא קמפיין חדש שאני פותח לעונה. הארגון מתאר את עצמו, בעמוד האודות שלו, כארגון ללא כוונת רווח שממוקד בייעור עולמי, ומשקם נופים בעדיפות שבהם עצים משנים את מצב המקום. זה חפץ מוחשי: עץ, אתר, נוף. זה לא מצב רוח, וזה לא סך שאני עומד להמציא כאן. אם אתה רוצה לראות איך הפרדתי התחייבות ציבורית מעץ שבאמת ניטע, עמוד התרומות הוא הרשומה: תרומות. השתמש בו כמודל של מתנה בעלת שם, לא כמספר להעתקה. התקרה שלך עדיין שלך. ארגון בעל שם פשוט קל יותר לשמור בתוך תקרה מענן של כוונות טובות.

מה שמותר לשאר השנה לגעת בו

תקרה נכשלת בדרכים צפויות. הראשונה היא המתנה התואמת שמופיעה ביום האחרון ומציגה כל דולר נוסף כחינם. התאמה היא מנגנון אמיתי כשההתאמה אמיתית. היא לא סיבה לנטוש את שורה שלוש. אם ההתאמה חשובה לך, היא צריכה להיכנס ליתרה, או שאתה מעלה את התקרה לאור יום, עם אותן שלוש שורות, ואתה אומר למה. העלאה שאינך יכול להסביר בבוקר שלמחרת לא הייתה החלטה. זה היה הכפתור.

הכישלון השני הוא הילד ליד השולחן, או העמית, שרוצה שהבית יהיה סוג הבית שאומר כן. ילדים צריכים לראות נתינה. הם צריכים גם לראות עצירה. איך ללמד ילדים על הסביבה הוא על העולם שאתה מוסר להם, לא על כרטיס בלי גבול. מה פירוש לתת כדי לקבל קל לסובב, בדצמבר, לעסקה עם היקום. אל תעשה את זה. תקרה אינה תרגיל כדי לקבל משהו בחזרה. זה גבול כדי שמה שאתה נותן יישאר נקי מן הפאניקה שנתת את השכר דירה. אם ילד שואל למה התשובה היא לא, המשפט הישר הוא הטוב ביותר שיש לך: כבר בחרנו, ולבחירה היה גודל.

דרכים קלות להשפיע לטובה ועזרה לעשות את העולם טוב יותר מלאים במעשים שאינם העברה של כסף. השתמש בהם כשהתקרה כבר מולאה והרצון להיות מועיל עדיין בחדר. זמן, מיומנות, הסעה, ארוחה, עץ שאתה באמת שם באדמה בידיים שלך, יכולים להיות שאר הדחף. הם לא עליונים על כסף. פשוט אסור להם להעמיד פנים שהם בחינם אם הם עולים את השבוע שהיית צריך לעבודה. שים אותם באותו עמוד עם התקרה, בעמודה שנייה, כדי ש"אני רוצה לעזור" לא ייעשה בשקט "אני אוציא".

סגור את היד, ואז השאר אותה סגורה

כשהיתרה ניתנה, כתוב את התאריך ואת השמות, והפסק לפתוח פניות חדשות. אני מתכוון לזה באופן מעשי. בטל את המנוי לחודש אם אתה חייב. הארגונים שבחרת לא צריכים את הסער שלך. הם צריכים את הסכום שאמרת. הארגונים שלא בחרת אינם כתב אישום. בית סופי לא יכול לממן את כל דצמבר, ולהעמיד פנים אחרת מייצר את מצב הרוח שאני מנסה להרחיק מן הינואר שלך.

אם אתה חולק חיים עם מישהו, הראה לו את שלוש השורות לפני שאתה משלם, לא אחרי. מתנת הפתעה מחשבון משותף אינה נדיבה יותר מפני שהייתה ספונטנית. זו החלטה שאדם אחד קיבל בכסף שלא היה רק שלו. התקרה מגנה על הקשר לא פחות משהיא מגנה על היתרה. ראיתי דצמבר נדיב נעשה מריבה שקטה בפברואר, והמריבה לא הייתה על צדקה. היא הייתה על מספר שמעולם לא נאמר בקול.

שים תקרה על מה שאתה נותן. עשה את זה לפני הפנייה האחרונה של השנה, במספר שאתה יכול להצביע עליו, בתוך תקציב שהיית יכול להראות למבוגר אחר. אחר כך תן בתוכו, לארגונים שהיית יכול להסביר, והשאר את שאר המשאלה על השולחן. הגבול הוא חלק מהמתנה. בלעדיו לא נתת. דלפת.

מאמרים קשורים: כרך ראשון: מהי מכירה בחסר, ומה היא אינה, שיחת כסף בבית שאינה הרצאה, תמחר שינוי חיים לפני שאתה ממציא את התקציב.